הרוכבת הזכורה לי במיוחד

 

לאורך שנותיי כמדריכת רכיבה טיפולית, נשאלתי פעמים רבות: איך זה בעצם עובד? או – על מה זה בעצם עובד?

ובכן, התשובה היא שהרכיבה הטיפולית יכולה לשרת מטרות רבות,

אבל בגדול, מאפשרת לשפר כישורי חיים דרך התנסות בפעילות מהנה ומאתגרת.

רוצים דוגמה? בבקשה:

לפני כמה שנים הגיעה אלי מ'. מ' הייתה ילדה בת 8, מקסימה, ביישנית ושקטה מאוד.  היא התקשתה לבטא את עצמה ולומר מה היא רוצה, במה היא מעוניינת ומה היא מעדיפה.

אפילו לשאלות של "מה שלומך?" התקשתה לענות והיתה עונה בשקט- בשקט.

מ' חששה מעט מהסוס ומכל הסיטואציה, והיה חשוב לי לאפשר לה תחושת ביטחון וקרבה. לכן, השיעורים הראשונים התנהלו תוך שימוש בעוזר שהוביל את הסוס.

הסוס שנבחר למשימה היה דאלי – השותף המושלם שלי למשימות מסוג זה. בכדי ליצור מרחב של אמון, התחלנו במפגשים קלילים: שיחקנו משחקים, למדנו עקרונות בסיסיים ברכיבה וכיצד לבקש מהסוס דברים כגון תנועה ועצירה, ויצרנו בסיס של תקשורת ושיחה ביני לבינה.

לאחר מס' שיעורים בהם נוצר קשר מטפל- מטופל וקשר בינה לבין הסוס, היא החלה להרגיש קצת יותר בנוח, לענות על שאלות של העדפה למשחק, לשאלות על מהלך היום, על תחושותיה ועל מקרים שקרו במהלך השבוע.

לאט לאט היא למדה לדרוש מהסוס, והפכה לרוכבת עצמאית- תחילה בהליכה ולאחר מכן גם בריצה.

ה'דרישה' מהסוס אילצה אותה להעביר לו מסר ברור, אסרטיבי, ואם צריך גם עיקש- דבר שלא היתה מסוגלת לעשות לפני כן בשום מעגל חיים.

פה אולי המקום לדבר על סוסים כמשקפים את התנהגות הרוכב.

העניין הוא כזה – סוסים, כמו חיות אחרות, חיים את הרגע, הם לא שואלים מה עשה הרוכב בפעם הקודמת, או אפילו בתחילת הרכיבה. הם מגיבים לדרך בה התנהל הרוכב בכל רגע נתון. שינוי במסר שמעביר הרוכב לסוס אשר יבוצע בכיוון הנכון, ישפיע מיד על התנהגות הסוס ועל התוצאה.

ברגע שמ' הרגישה איך שינוי בהתנהלות שלה אל מול הסוס, משנה את התגובה שלו אליה התחלנו לראות פירות.

לאחר שהצליחה עם הסוסים, וצברה ביטחון וחוויות הצלחה, היא נפתחה מאוד, חייכה הרבה, והתחילה לנהל איתי שיחות של ממש (מזכירה לכם שמדובר בילדה שלא דיברה בהתחלה).

די מהר היה ברור שהיא החלה גם להשליך זאת על מעגלי חיים אחרים: בכיתה היא ניגשה ללוח וענתה על שאלה בחשבון מול כל הכיתה! וכשטעתה היא לא נאלמה דום או ברחה מהסיטואציה- אלא ניסתה שוב עד שהצליחה, כפי שעשתה עם הסוסים. חוויות ההצלחה החלו להצטבר לא רק ברכיבה, אלא גם בבית הספר, ועם החברות, וגם בבית.

אימא של מ' הייתה מגיעה אלי כל שבוע עם דמעות של שמחה בעיניים וסיפרה לי בהתרגשות על ההתקדמות שלה, על היכולות שלה שסופסוף באות לידי ביטוי, ועל הביטחון העצמי שעלה פלאים.

מדריך רכיבה טיפולית מסוגל באמצעות הרכיבה  להעניק את תחילתה של תחושת המסוגלות החיובית, את הבסיס להבנת היכולות שלה, את האישור לכך שמותר לה לרצות ולהעדיף דבר מסויים על פני האחר ומותר לה לבטא את עצמה, את היכולת והאישור לעמוד על שלה, ואת היכולת לקבל כישלון ומיד לנסות שוב- עד שיהפוך להצלחה.

 

כל הההצלחות הללו עם הסוסים הלכו והתעצמו והתפתחו למעגלי חיים אחרים- וזו בעצם מטרת הרכיבה הטיפולית. להעניק את כל אלה במעגל חיים מצוצמם- הטיפול ברכיבה, ומשם להתקדם הלאה למעגל חיים מעט גדול יותר ומעט גדול יותר, עד שהביטחון העצמי, תחושת המסוגלות, ודרכי ההתמודדות מושלכים על כל חייו של הילד, ומאפשרים לו להיות מאושר.

הכותבת היא שלי טליסמן –

בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, בעלת נסיון של למעלה מעשור באימון בעלי חיים וטיפול.
מדריכת רכיבה מערבית וטיפולית, ומאלפת כלבים מוסמכת.

מדריכה בקורס אילוף כלבים וקורס רכיבה טיפולית במרכז אופק.