כלבנות טיפולית אופק

כלבנות טיפולית בעבודה עם תלמידים על הרצף האוטיסטי

הכלבים כבר מכירים היטב את המקום וכשאנחנו מגיעים הם מושכים לשער הכניסה,

שם מחכים לנו כמה נערים ונערות.

זה זמן ההפסקה, השומר פותח את השער והילדים עוטפים אותנו מכל הכיוונים,

מנסים ללטף, לחבק את הכלבים ולקחת ממני את הרצועות.

אנשי הצוות צריכים להתערב כדי שנוכל להתקדם לתוך החצר.

א' מחכה לנו ליד השער, מעדכן אותי מה התאריך העברי,

באיזה חלק של החודש אנחנו נמצאים ואילו חגים ומועדים מתקרבים אלינו….

בסוף היום הוא ייפרד מאיתנו בברכה תואמת ללוח השנה כמו "שיהיה לכם יום המשפחה שמח", או במקרים של מועדים פחות שמחים: "שיהיה לכם 9 באב עצוב".

י', שבתחילת השנה פחד מהכלבים ולא הסכים להתקרב אליהם, מחכה לנו בקוצר רוח.

מיד כשאנחנו נכנסים הוא מתנפל על איזי, אוחז בידיו את שני צידי פניה ומנסה לקבל ממנה נשיקות.

אני צריכה לשמור שהוא לא יכאיב לה, לשקף לו את החוויה שלה, ללמד אותו באיזו דרך להזמין אותה להתקרב אליו.

כשהוא מצליח להתאפק ולהיות קשוב אליה היא מיד מתקרבת ומרעיפה עליו ערמה של ליקוקים.

יש לנו הסכם, בהפסקות הקדימות היא לחבר'ה שלא שייכים לכיתות איתן אנו עובדים והם מקבלים את ההזדמנות להיות עם הכלבים, לעשות להם סיבוב בחצר, לשחק קצת בכדור או להביא להם מים.

ס' הוא אחד מהילדים האלו.

הוא מאד אוהב את ג'אווה, מדבר עליו ואליו, משתף אותו בכל מיני סיפורים ומצמיד לו שמות של דמויות ממשחקי מחשב.

הוא מוריד ממנו את הרצועה, לוקח כדור ועובד איתו באופן עצמאי על כל מיני פקודות וטריקים.

ג'אווה, כיאה ללברדור טיפוסי, מוכן לעשות הכל בשביל כדור ולמרות שס' לא למד אף פעם לעבוד עם הכלבים – הוא מצליח לקבל ממנו הקשבה ושיתוף פעולה מלאים.

ג', בחור גדול פיזית, מתעקש לקחת את הכלבים לסיבוב ברצועה.

כבר קרה שזה לא התאים והוא סירב לקבל את ההסבר והוציא בכוח את הרצועה מהיד שלי.

באותו רגע התרתי את הרצועה מהקולר והוא נותר מופתע, אוחז ברצועה נטולת כלב…

ש', גם הוא בחור גדול מאד, מבקש רשות ללטף את איזי ועושה את זה בעדינות מפתיעה ומרגשת.

באחת הפעמים הוא שאל אם אני יודעת שלכלבים יש נשמה לבנה, ולמרות שהוא לא הוסיף הסבר זה נשמע לי מדוייק מאד.

בצלצול אנחנו נכנסים יחד עם התלמידים ועוברים בין 3 כיתות שונות.

כולם בגילאי ההתבגרות, רובם בנים.

היכולות התקשורתיות והקוגניטיביות שונות, התיפקודים בינוניים ונמוכים,

חלקם אפילו נמוכים מאד עד כדי חוסר שליטה בצרכים וחוסר מודעות כמעט מוחלט לסביבה.

העבודה היא קבוצתית אבל מותאמת באופן פרטני לכל אחד מהם על פי צרכיו, מטרותיו ויכולותיו.

עם אחד נשים דגש על ראיית האחר והתחשבות בו,

עם השני על מודעות עצמית וגבולות גוף.

אל השלישי ננסה רק להגיע ולגרום לו לצאת לרגע מתוך הבועה העוטפת אותו,

ועם הרביעי נתרכז בעבודה על איפוק, דחיית סיפוקים ושליטה עצמית.

יש כאלה שאיתם נעבוד על פקודות וטריקים והם יצליחו להפנים ולזכור את הסימנים והפקודות הוורבליות, ויש כאלה שהצלחה תהיה אם הרימו לרגע את הראש, יצרו קשר עין או הושיטו יד לגעת בג'אווה ואיזי.

יש מי שאוהב את הכלבים ומחפש את המגע והתקשורת עמם ויש מי שמסרב להתקרב.

בתוך המפגש נכלול פעילויות קבוצתיות כדי לפתח את המודעות לסביבה ואת ההתייחסות זה לזה.

נשלב משחקים פיזיים כדי לעבוד על מוטוריקה, קואורדינציה ותיכנון תנועה.

נשים לב ליחס פעולה-תגובה כדי להבין הקשרים.

נבריש, נלטף ונאכיל את הכלבים כדי לפתח את וויסות המגע, את הראייה והרגישות לאחר.

נחשוף לצעצועים ואביזרים במרקמים, בגדלים ובמשקלים שונים כדי לשפר את הוויסות החושי.

נתייחס למצבם הרגשי ונעשה שיקופים והשלכות מהכלבים ועליהם על מנת לפתח את

מנעד הרגשות ואת יכולת ההבעה שלהם.

הם יחוו הצלחה ותחושת מסוגלות ולצידן יתמודדו גם עם תסכולים ואכזבות.

לעיתים יהיו סיפוקים מיידיים ולעיתים התקדמות הדרגתית שתבנה בסבלנות והתמדה.

ותמיד הכלבים יהיו במרכז העשייה, שותפים בדרך זו או אחרת בכל הפעילויות.

הם הגורם, הם המניע, הם המראה האותנטית, הישירה והכנה ביותר,

והם הדרך שלנו להגיע אליהם ולגעת בנפשם ובליבם.


מאת: ענת אלון  – 050-3910041

כלבנית טיפולית ומאלפת כלבים מוסמכת.

מרצה בקורסי כלבנות טיפולית במרכז אופק.

 

שיתוף
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *