קורס כלבנות טיפולית

לימודים מבפנים – תהליך הכשרת מדריך כלבנות טיפולית

אני זוכרת בבירור את הרגע הזה שגיליתי על קורס כלבנות טיפולית.

פתחתי את העיתון וראיתי כתבה על איזו כלבנית ועל עבודת החיל שהיא עושה, שמחתי לגלות שקיים בכלל דבר כזה.

אם לחזור מעט אחורה, הגיע הזמן שלי לקבל החלטה, לאן אני הולכת להתפתח, איזה מקצוע אני אבחר לי לחיים. ידעתי שספסל הלימודים באוניברסיטה זה לא עבורי, ידעתי שלשבת וללמוד במשך שעות זה לא משהו שאצליח לקיים. יש לי צורך עז בתנועה, שינויים, אנשים שונים, מקומות שונים.

הרגשתי אבודה ולא ידעתי לאיזה כיוון ללכת, ואז התגלה בפניי המקצוע המדהים הזה- כלבנות טיפולית.

אז לקחתי את המושכות לידיים והתחלתי לחקור, גיליתי מבחר מטורף של בתי ספר לאילוף , גיליתי מה תהליך הלימודים דורש – להיות מאלף ולאחר מכן לעבור הכשרה נוספת בקורס כלבנות טיפולית, גיליתי שזה ידרוש ממני להביא כלב נוסף ולעבור הכשרה אינטנסיבית על מנת להפוך לאשת מקצוע.

קיבלתי החלטה שלא משנה איפה ממוקם בית ספר לאילוף , העיקר שיהיה הכי טוב!

נפגשתי עם כל כך הרבה נציגים של בתי ספר לאילוף, הייתי בימים פתוחים, ראיתי שיעורים ואף אחד לא הצליח לתפוס אותי עד שהגיעה השיחה מבחורה בשם שלי, נציגת מרכז אופק, שהייתה אדיבה ונחמדה וסיפרה לי על תהליך הלימודים, הופתעתי לגלות כמה המסלול המוצע רחב ידיים ומקיף, כמה מקצועיות מרכז אופק מציע ולמרות המרחק החלטתי להגיע לפגישה.

אני לעולם לא אשכח את השיחה הראשונה שלי עם עמרי, מנהל בית ספר לאילוף , נפגשנו בכלבייה, עמרי הסביר לי בפירוט על תהליך ההכשרה והראה לי את הכלבייה, כבר בדרך הביתה קיבלתי החלטה. ידעתי שזה המקום עבורי, ידעתי שמרכז אופק יהיה בית הספר לאילוף היחיד שיספק לי את ההכשרה האולטימטיבית.

את היום הראשון לדעתי אף אחד לא שוכח. בטח ובטח לא את הפעם הראשונה בה בוחרים כלבים לעבודת האילוף, וואו, קרנתי מאושר, עד שבחרתי בכלב הכי מופרע שיכולתי לבחור ככלב ראשון, נשרכתי אחריו כמו עלה נידף ברוח, לא הבנתי לאן נעלמה כל התקשורת הטבעית שלי עם כלבים, מה קורה פה?

לבסוף, עברנו תהליך מדהים והרקולס מצא בית. הייתי הכי צעירה בקורס, ממש ילדונת ליד כל השאר, למזלי מצאתי את עצמי בין חבורה של אנשים מקסימים שעטפו אותי מכל כיוון. מצאנו חיבור אמיתי בתוך הקבוצה.

גיליתי במהלך לימודי אילוף כלבים אנשי מקצוע מדהימים שכל מה שרציתי הוא לשאוב מהם כמה שיותר מידע, לקבל כמה שיותר הכוונה ולהצליח יום אחד להגיע לרמה הזו.

את הבומבה האמיתית חטפתי כשסיימנו את לימודי אילוף כלבים, הייתה הפסקת התארגנות קצרה לקראת קורס כלבנות טיפולית. כל כך רציתי קולי ארוך שיער, חיפשתי בלי סוף, הצלחתי להגיע לרכזת הגזע והתחננתי לעזרה, לא היו שגרים באותו זמן ולכן לא יכולתי לקחת גור לקראת הלימודים. החלטתי להתחיל לחקור לעומק על שאר הגזעים ולקבל החלטה מושכלת. אז גיליתי את הגולדן, גזע מדהים שתפור בדיוק למידותיי. אני לא אשכח את הימים הראשונים של קליף בבית, הייתי בטוחה שאני הולכת להחזיר אותו, לא יכולתי להתמודד עם התסכול שלו, הבכי הבלתי פוסק, לא ידעתי איך להכיל את מה שקורה לי בבית. אני זוכרת את השיחה עם אמא שלי אחרי כמה ימים בלי שינה ״קחי אותו מפה, אני לא רוצה אותו!״ בכיתי לה. לקח לי זמן למצוא את החיבור לקליף, הוא היה גור מושלם ואיכשהו למרות זאת לא הצלחתי להתחבר מיד. תוך זמן מה קליף כבש אותי, גילה לי עולמות שלא ידעתי- סבלנות מה היא, התמדה, חשיבה מחוץ לקופסה, דאגה ללא גבול ואיך שומרים על משמעת עם גור שנראה בכלל כמו אפרוח שבא רק למעוך מרוב חמידות.

אז התחיל התהליך המורכב באמת, זה שלא ציפיתי לו, גילוי עצמי שלא נגמר. כל שיעור במהלך קורס כלבנות טיפולית ללא יוצא מן הכלל גיליתי דברים חדשים, על עצמי, על העולם, על כלבים, על אנשים והחיבור בין כל הגורמים. ענת שליוותה אותנו במהלך ההכשרה התגלתה בפניי כאישה עוצמתית עם חשיבה יצירתית שאין כמוה, עם דרייב שלא נגמר ללמד ולהכשיר ואיחלתי לעצמי שיום אחד אתקרב לידע והיכולות שלה.

אז גם גיליתי את יוני, מרצה על, שהצליח להוציא ממני שדים שמעולם לא הצליחו להוציא. את השיעור עם הקלפים הטיפוליים אני לעולם לא אשכח. ישבנו במעגל, בחרנו שדים וחלומות ופתאום ממני המילים בלי שליטה. שיתפתי, פרקתי, זה היה מפגש שנגע בכולנו. אותו יום הפיח בי תקווה.

אחד הדברים שליווה אותי לאורך התהליך הוא התהייה האם אני מספיק מוכנה להשתלב בתהליך טיפולי באנשים אחרים. בפן הכלבני הצלחתי לשלוט בצורה טובה אבל הפן האנושי הפחיד אותי. חששתי שאני צעירה מידי, שמי בכלל ירצה לעבוד עם בחורה שרק התחילה את החיים הבוגרים שלה אך לאט לאט, ככל שהתמדנו בלימודים, העמקנו ולמדנו עוד ועוד התחלתי לקבל ביטחון, הרגשתי שאני מתחילה להצמיח כנפיים ואוטוטו אוכל לעזוב את הקן.

חרדת מבחנים זה דבר המלווה רבים מאיתנו, הקושי להתמודד עם עיניים הנשואות אלייך או הדף והעט שמסרבים להתאחד. כפות הידיים המזיעות, הדופק המהיר, הראש שרץ לכל כך הרבה כיוונים. מבחנים זה לא הצד החזק שלי ועדיין המעטפת שקיבלתי אפשרה לי לצלוח מבחן מבחן. את המבחנים המעשיים למדתי לאהוב, נהגתי להסתכל על קליף, לשכוח שיש סביבי אנשים ולחשוב על עוד סשן עבודה, הוא היה מצליח לאזן אותי.

אז הגיע המבחן המסכם, עברנו אותו בהצלחה יתרה אך משהו לא היה כשורה.

קליף לא היה במיטבו, הוא היה עייף, הוא נתן את כל כולו אבל ראו את הקושי בעיניו.

הגענו הביתה וחשבתי שאולי קצת מנוחה תעורר אותו מחדש. לקראת הערב כשראיתי שמצבו לא משתפר לקחתי אותו לוטרינר, שם אושפז למשך שבוע לאחר שגילו כי נושא פרוו, מחלה ארורה שמאוד קשה לצאת ממנה. בסוף השבוע לקחתי את קליף הביתה אחרי שמצבו השתפר, באותו לילה קליף כבר לא התעורר.

ליבי נשבר והרגשתי שכל עולמי חרב עליי. איך לקחו לי את החבר הכי טוב שלי?! יום למחרת כבר החלטתי שללימודים אני לא חוזרת. כלבים כבר לא יהיו לי ועולם הכלבנות כבר לא בשבילי. לא יכולתי לדמיין את עצמי בעולם הזה בלעדיו.

אם לא צוות מרכז אופק שלא נתנו לי להרים ידיים סביר להניח שלא הייתי בתחום הזה היום. ליוו אותי, דאגו לי, בכל יום מישהו מהם התקשר לראות מה איתי. חבריי המדהימים בקורס כלבנות טיפולית החליטו להירתם ולעזור לי לרכוש כלב חדש. לא יכולתי שלא להתרגש מרוב תושייה של כל האנשים סביבי שהרימו אותי למעלה.

לבסוף אחרי חצי שנה חזרתי לקורס עם גור קטנטן חדש, כמובן שגולדן. את תהליך ההכשרה השני עברתי כהרף עין. פתאום עם ניסיון רב של הכשרת כלב טיפולי ראשון, השני היה פשוט יותר. ריצ׳י היה גור יפייפה, ג׳ינג׳י שובב שכל רצונו בעולם הוא להסב לי אושר.

לשמוע את השאלות של הסטודנטים בשיעורים הראשונים נשמע לי תמוהה, איך הם לא יודעים? עד שבמבט לאחור הבנתי שכולנו היינו ככה, יש איזשהו שוק כשרק מתחילים, פתאום עם גור צעיר, למרות הניסיון שצוברים בקורס אילוף כלבים.

אחרי שסיימתי תהליך נוסף עם כלב חדש, עברנו את המבחן ההכשרה המסכם, הגיע הזמן להתחיל סטאז׳. את הסטאז׳ הראשון עשינו בהוסטל של מתמודדי נפש, אני לעולם לא אשכח את דרורה המטופלת הראשונה שלי.

בסוף כל מפגש עם המטופלים נדרשנו לכתוב רפלקציה על הטיפול וכיצד הרגשנו. החלק הקשה ביותר עבורי היה לכתוב מה אני מרגישה, שוב החשיפה הזו. בשלב מסוים היה לי קושי כל כך גדול עם המטופלת ועם ההתמודדות עם הרגשות, זו הייתה הפעם הראשונה שחיפשתי מפלט, נבהלתי מהתחושה הזו, עם הזמן, עם הליווי האישי המקצועי והתמיכה החברית הצלחתי לשבור את המחסום ולבסוף להגיע לליבה של דרורה ולהתגבר על הקושי ולהצליח לעבור יחד איתה תהליך חיובי משמעותי.

הסטאז׳ השני הינו סטאז׳ קבוצתי אותו עשינו עם בני נוער במוסד גמילה. חבורה של ילדים מדהימים שהצליחו לכבוש אותי במהירות. שם מצאתי את האוכלוסייה המושלמת עבורי. תחילה היה לא פשוט כלל. להשתלט על חבורה של בחורים ולגרום להם לרצות לשתף פעולה, לאט לאט חדרנו את החומות האדירות והצלחנו לבנות תהליכים מדהימים. הפרידה הייתה קשה אבל מרוממת. אני זוכרת את הדרך הביתה בפעם האחרונה. האזור היה כל כך יפה, הייתה שקיעה שלא יכולתי להתעלם ממנה. הנחתי את היד על הראש של ריצ׳י שהיה רדום אחרי יום עבודה והרגשתי כל כך גאה.

זה הזמן שלי לצאת לעולם האמיתי!


מאת: נועם טליוסף

מאלפת כלבים מוסמכת, כלבנית טיפולית.

חברת צוות מרכז אופק, קורס כלבנות טיפולית.

למידע אודות קורס כלבנות טיפולית לחצו כאן 

כלבנות

חרדה ופחד מכלבים – טיפול בעזרת כלבים

כחלק מהעבודה  שלנו בכלבנות טיפולית, מיה ואני מגיעות לעבוד בבתי הספר. בכל פעם מחדש כשאנחנו צועדות לנו במסדרונות בית הספר, ישנם ילדים אשר נבהלים או נרתעים ואפילו בורחים מאיתנו. גם בטיולים בפארק אני נתקלת בלא מעט מקרים של ילדים שחוששים מנוכחות אפילו רחוקה של כלב.

פחד מכלבים, או צינופוביה (cynophobia), מתבטא בחרדה מתמשכת, הימנעות וחששות לא רציונליים מכלבים.

חרדה מבעלי חיים מייצגות חלק ניכר מתת-הסוגים השכיחים ביותר של פוביה ספציפית, עם שיעור של 12.1% בקרב נשים ו -3.3% בקרב גברים. 38% מהפונים לטיפול פסיכולוגי סובלים מרמה זו אחרת של חרדה מכלבים.

אחד התחומים של כלבנות טיפולית שאני מאד נהנית ומקבלת הרבה סיפוק ממנו הוא הטיפול בילדים שסובלים מחרדה מכלבים. לפני שאכנס להיבט הטיפולי אתייחס להבדל בין פחד לחרדה.

הפחד הוא חלק בלתי נפרד מחיינו. הוא חיוני ותפקידו לעזור לנו להישמר ולדאוג לעצמינו. לעומת זאת החרדה מגבילה אותנו, מחלישה את היכולת שלנו לתפקד ולשמור על עצמינו. מכיוון שהתחושה הפנימית בפחד ובחרדה היא זהה, התסמינים הגופניים הם דומים, בשני המקרים ישנן תגובות פיזיולוגיות כמו הזעה, דופק מהיר, לחץ בחזה, שינוי בראיה וכדומה, ניתן בקלות להתבלבל בין חרדה לבין פחד- אך פחדים וחרדות הם שני דברים שונים לגמרי.

פחד מופיע אל מול איום שקיים בפועל כרגע, למשל כשמכונית מתקרבת אליך במהירות או נסיעה ברכבת הרים, במקרים כאלו ברור לנו מדוע הגוף שלנו נערך לבריחה ולמה אנו חשים דופק מואץ.

חרדה היא מצב תמידי של פחד פנימי שאינו תלוי סיטואציה או סכנה ממשית, תחושת פחד שמתקבעת בנפש בעוצמות גבוהות ללא תלות באירוע או בהיגיון, והיא מפעילה את מנגנוני ההגנה במפתיע בדמות התקף חרדה.

החרדה תוקפת אותנו בשלושה ממדים:

הממד הפיזיולוגי – הגוף מתכונן לעימות ומפעיל מנגנון הגנה המכונה 'מלחמה או בריחה' (fight or flight) וגורם לסימפטומים זיעה קרה, דופק מואץ, יובש בגרון ועוד.

הממד הנפשי – מחשבות מעוררות חרדה בסגנון של "מה קורה לי? האם אני משתגע?", עצבנות, לחץ וכד'.

הממד ההתנהגותי – בראש ובראשונה הימנעות מהמצב מעורר החרדה ולעתים אף התנהגויות אחרות שקשורות למצב מעורר החרדה. למשל אני אמנע מלהתקרב לכלב אבל גם אמנע מללכת לפארק שמא אפגוש שם כלב.

ההימנעות במקרה של חרדה אינה הימנעות מהדבר המאיים (כלב) אלא יותר הימנעות מהתחושות שהוא מעורר בנו. תחושות שקשורות למנגנון ה"מלחמה" או "בריחה". כך שמה שהיה פעם דבר תמים (כלב) הופך להיות אזהרת חירום לכך ש"רגשות לא נעימים נמצאים שם", התחושות הלא נעימות האלו גורמות להימנעות או יוצרות "פחד מהפחד". הטריגר (הכלב) והרגשות הופכים להיות חבילה מפחידה אחת. הימנעות לכן הוא מנגנון אדפטיבי, פתרון ברור, אולם הוא מביא איתו בעיות משלו. (במאמר מוסגר: מרתק לראות איך הפסיכולוגיה של הכלב ושלנו כל כך דומה. והרי כל מה שכתבתי עד כה כל כך מוכר בעבודת אילוף עם כלבים עם בעיות התנהגות).

המטופלים שמגיעים אלי במסגרת כלבנות טיפולית, הם לרוב ילדים בגילאי בית ספר, כשאני שואלת את ההורים מה היה עד כה, התשובה לרוב היא שההימנעות הייתה הפתרון היעיל ביותר כדי להשקיט את החרדה של הילד וגם ההימנעות שלהם  להתמודד עם המצב בעצמם. הם קיוו שהמצב ישתפר מעצמו ואף ניסו להסביר לילד אינספור פעמים שאין לו ממה לפחד וניסו לקרב אותו לכלבים. הם פנו לעזרה כשהמצב הפך להיות מאד מגביל עבור הילד, למשל: הוא פחד לצאת לרחוב לבד ולפעמים אף הפך למסכן חיים; הילד קפץ לכביש כשראה כלב הולך לקראתו במדרכה.

הבעיה עם פתרון של הימנעות מהטריגר (הכלב), הינה בכך שהיא לוקחת מהילד את ההזדמנות ללמוד שמה שמדאיג אותו, כנראה לא יקרה. אין לו את ההזדמנות ללמוד שפחד הוא אזהרה ולא ניבוי. ככל שהוא נמנע, כך הילד מקבל אישור לכך שזאת הדרך היחידה להרגיש בטוח.

בחלק מהמקרים בהם טיפלתי, לא היה בהכרח אירוע מכונן שבעקבותיו התפתחה החרדה. ואכן הספרות מציינת כי אין צורך באירוע מסוים. יתרה מזאת, אין צורך שהוא יתרחש לילד בעצמו. מספיק שהילד היה עד לאירוע כזה גם אם צפה בו בטלוויזיה, בתמונות או שמע מישהו אחר מספר על אירוע כזה.

בעבודה שלי אני עובדת על שינויי החוויה הפנימית של הילד בעזרת שתי טכניקות טיפוליות:

האחת מכונה דה- סנסיטיזציה שיטתית  systematic desensitization . בהקהיה שיטתית  נעשה חשיפה הדרגתית ושיטתית לגירוי מעורר החרדה (הכלב), במטרה לסייע למטופל להכחיד את ההתניה הקלאסית שנלמדה בעבר ומחוללת פחדים בהווה.

טכניקת טיפול התנהגותית נוספת היא התניית נגד ( counter conditioning),  יצירת הקשר אפטיטיבי (חיובי) לגירוי (הכלב) שקודם היה אברסיבי (שלילי). אלו טכניקות שכולנו משתמשים גם באילוף כלבים.

אשתף אתכם במספר תובנות מהניסיון שלי עם ילדים שסבלו מחרדה מכלבים:

  1. אקדים ואדגיש את חשיבות רתימת הילד חייב לתהליך. הוא צריך לרצות להתגבר על החרדה. זה לא יכול לקרות רק כי ההורים רוצים בזה.
  2. בתהליך הדה סנסיטיצזיה אני בונה תהליך חשיפה מדורג ושיטתי בהתאם למצב החרדה של המטופל. מומלץ לפרק את התהליך לשלבים כמו בטיפוס על שלבי סולם. ככל שהשלב בסולם גבוה יותר החשיפה תהיה מאתגרת יותר. כמו עם התניית נגד של כלבים אנחנו תמיד נרצה לא לעלות מעל הסף של יכולת ההכלה של הילד. כדי שתתרחש למידה, נעבוד מתחת לסף ההכלה של המטופל.
  3. ככל שהמטופל ידע יותר ויכיר יותר מהו כלב הוא פחות יחשוש ממנו. לכן כחלק מהתהליך אני נותנת למטופל ידע על עולם הכלבים; על חלקי הגוף, החושים, שפת הגוף שלהם ועל תקשורת כלבית על מנת שיכיר את החיה הזאת. בהתחלה באופן תיאורטי ולאחר מכן באופן מעשי. למשל: לראות תמונות של חלקי גוף ולאחר מכן להצביע על חלקי הגוף האלו אצל הכלב. ללמוד על תקשורת כלבית בתמונות ובהמשך ללכת ולהתבונן על משחק כלבים בגינת כלבים.
  4. כחלק מתהליך שינוי ההקשר, כדי ליצור הקשר חיובי עם הנוכחות של הכלב, אני עובדת עם המטופל על דברים שהוא אוהב לעשות בנוכחות שקטה של הכלב לידינו (בשלב ראשון) ובהמשך בעבודה של המטופל עם הכלב.
  5. אני מעודדת את המטופל לדבר על הפחד שלו; לתת לפחד שם, לתת לו צורה, שיוכל לזהות איך הוא מרגיש את הפחד, ואיפה הוא מרגיש אותו בגוף, אלו מחשבות עולות לו ואני מבקשת שידרג את רמת הפחד מ-1 עד 10 בתחילת המפגש ובסיומו.
  6. אני מעודדת את המטופל לשתף את הסביבה שלו בכך שהוא מפחד מכלבים ולדבר על זה באופן פתוח. עצם הדיבור על הדבר והחשיפה שלו מורידה את רמת החרדה. אני מצאתי שחלק מהמטופלים (המבוגרים יותר) מתביישים בכך ואף מתאמצים להסתיר את זה מה שרק מגביר את רמת החרדה.
  7. אני מסבירה למטופל שהפחד תמיד יהיה שם ברמה כלשהי, אולם הוא ילמד לנהל אות. חלק מהתהליך הוא לתת למטופל כלים ללמוד להכיל את הפחד ולחדד את הבדל בין מחשבות על הכלב לבין המציאות.
  8. חרדות הן ערבוב של העבר (אני יודע שכלבים הם דבר מפחיד, אחד אפילו הפחיד אותי פעם) והעתיד (מה יהיה אם כלב ינשך אותי?). חשוב לתת למטופל הזדמנות לספר את סיפור הפחד שלו ולתמלל אותו. זאת על מנת לתת לו את המודעות לכך שהוא עשה הכללה והסיק מסקנה כוללת לגבי לכלבים. בכל פעם מחדש להחזיר את המטופל לזמן הווה ולטפל בהכללה שנוצרה בעקבות אירוע מפחיד אחד עם כלב מסוים שהפך את כל האירועים עם כל הכלבים למפחידים. לשוחח עם המטופל על ההבדלים בין הכאן ועכשיו כשאנחנו עובדים עם הכלב לבין האירוע שהפחיד אותו.
  9. אני משתפת את ההורים ומדריכה אותם כיצד להתמודד עם החרדה של הילד ומבקשת מהם לא ללחוץ עליו בזמן התהליך. בהרבה מקרים מצאתי שההורים מטרפדים את הטיפול בכך שהם מנסים לברר אם חלה התקדמות במצב הילד. הם "מעודדים" עד לוחצים עליו לנסות ולבדוק האם הוא עדיין מפחד. בפועל, הם בעצם מיצרים ציפייה שהוא אמור לעמוד בה וזה מייצר אצלו מקור נוסף ללחץ. אני מדריכה את ההורים לשחרר ולתת לתהליך לקרות.

קצרה היריעה מלספר מה קורה בחדר הטיפולים בין הילדים לכלבים בתהליך כלבנות טיפולית. הלוואי ויכולתי לשתף בתמונות של לפני ואחרי הטיפול.
בכל חיבור כזה בין ילד לכלב אני מרגישה שאני מקיימת את היעוד שלי וזה מסב לי אושר גדול.

באהבה אירית, מחברת בין אנשים לכלבים.


אירית אלרועי – 054-4384113

מאמנת לכלבים ומטפלת בעזרת כלבים.

בעלת תואר שני בפסיכולוגיה וחינוך.

 

.

 

כלבנות טיפולית - מדריך כלבנות טיפולית

עקרונות לתכנון מפגש כלבנות טיפולית

למישהו יש הצעה לפעילות? הצילו! נגמרו לי הרעיונות…

כולנו נתקלים לעתים בקושי לתכנן ולבנות מפגש כלבנות טיפולית. המטרות התעממו, מאגר התכנים התרוקן, נדמה שכבר עשינו את כל הפעילויות האפשריות…

מנוסים, יצירתיים ובעלי גמישות מחשבתית ככל שנהיה – אנו עלולים למצוא את עצמנו 'תקועים' ונטולי רעיונות.

במצבים כאלה כדאי לחזור לבסיס ולהיתמך בכמה עקרונות שעשויים לעזור בהכוונה והתמקדות מחודשת.

בסיס זה מושתת על שלושה תחומים עיקריים: נושא, מטרות ומבנה.

 הגדרת נושא למפגש

הגדרת נושא למפגש תעזור לנו לבנות מפגש מגובש וקוהרנטי הסובב סביב עניין מרכזי אחד, ממנו נגזור את התכנים שאנו רוצים להעביר.

בחירת נושא משותף לעולם הכלבי ולעולם האנושי תאפשר הן לנו והן למטופלים לעשות קישור בין שני העולמות איתם אנו עובדים ובתוכם אנו חיים.

שימוש בנושאים מחיי היומיום שלנו ושל המטופלים

החיים מזמנים לנו אינספור נושאים והזדמנויות לעבודה. חומרים כאלה הם אותנטיים ורלוונטיים למטופלים ומאפשרים חיבור לדברים שנוגעים בהם ומעסיקים אותם.

לעיתים נתכנן מראש להשתמש בחומרים כאלה (למשל בנושאים כמו חגים ומועדים, ימי הולדת, עונות השנה, חופש, שינוי, או כל מאורע ואירוע עליו אנו יודעים מראש) ולעיתים נשתמש בהם בספונטניות כתגובה לדברים שעולים במפגש, כמו בדוגמה הבאה: באחת הפעמים שהגעתי להוסטל מצאתי את הדיירים נסערים ומעורערים. הסתבר שבאותו בוקר היה אירוע אלים בהסעה לתעסוקה והוא המשיך להטריד אותם זמן רב. זנחתי את התוכנית המקורית והקדשנו את המפגש לשיחה על האירוע ועל הרגשות שהוא העלה, וגם בשני המפגשים הבאים המשכנו לעסוק בנושא מזוויות נוספות כמו תגובות אוטומטיות מול איום, התמודדות עם קונפליקטים ותוקפנות.

כל נושא יכול להיות טיפולי, כל נושא 'כלבי' ניתן לקשר לעולם האנושי (ולהיפך)

זהו רק עניין של זווית הסתכלות והתייחסות, ויצירת הקשרים תואמים.

כמה דוגמאות להבהרת הרעיון:

את נושא הקבוצה האנושית (תפקידים בקבוצה, קבוצות שייכות, יתרונות וחסרונות החיים בקבוצה וכו') אפשר לקשר לצורת החיים החברתית של כלבים, לצורך שלהם בלהקה ובמנהיג ולחיים בתוך "הלהקה" האנושית.

נושא של דפוסים ותגובות אוטומטיות נוכל לקשר לאינסטינקט ה-Fight-Flight-freeze.

כדי להסתכל על תוקפנות ומקורותיה נוכל לדבר על גזעים מסוכנים, האם כל כלב מהגזעים הללו יהיה תוקפן, איך נוצרת ומאיפה מגיעה התוקפנות.

בפורים נוכל ליצור קישור למסכות שאנו עוטים על עצמנו או להסתכל על תחפושות בטבע ולבדוק מה תפקידן ומה הן משרתות.

את פסח, חג החירות, נוכל לקשר למשמעויות של חופש עבורנו ועבור הכלבים, וביום הזיכרון נוכל לדבר על כלבים בשירות כוחות הבטחון, על מסע הגיבור או על הכוחות הקיימים בכל אחד מאיתנו.

הגדרת מטרות למפגש

מטרות למפגש נגזרות מתוך המטרות הטיפוליות ויעזרו לנו להגדיר במה נתמקד ועל מה נשים דגש באותו מפגש.

הגדרה של מטרות למפגש תמקד אותנו בתכנון והתאמת פעילויות שישרתו אותן.

 שילוב פעילויות מתחומים אחרים

שילוב של פעילויות מתחומים אחרים כמו אומנות, ספורט, דרמה, בישול ועוד – יגוון ויעשיר את המפגשים, יציע דרך אחרת בעזרתה אפשר להתחבר לנושאים בהם אנו עוסקים ויאפשר למשתתפים לבטא כוחות וצדדים נוספים באישיותם.

כל פעילות היא לגיטימית כל עוד היא מותאמת למטרות הטיפוליות ונעשית מתוך חשיבה עליהן ולא רק על מנת "למלא את הזמן".

מבנה המפגש

מבנה מפגש הוא הרבה יותר מרק נוהל טכני או סדר כרונולוגי בו הוא מתנהל.

המבנה יוצר ומכיל את התהליך הטיפולי המתרחש בתוכו ומאפשר לו להיבנות בשלבים, נדבך על גבי נדבך.

בין אם המפגש פרטני ובין אם קבוצתי, בין אם היכולות הקוגניטיביות והתיפקודיות של המשתתפים גבוהות ובין אם נמוכות – ניתן ורצוי לשלב בתוכו ארבעה חלקים עיקריים:

שיח פותח – מטרתו להציג את נושא המפגש, להעביר ידע מסויים, להרחיב את החשיבה וההסתכלות על הנושא, לעורר רגש ועניין סביבו, ליצור השלכה אנושית ואישית ולעודד מעורבות ושיתוף בתוך קבוצה.

פעילות פסיכו-חינוכית – נגזרת מנושא המפגש ויכולה להיות במגוון תחומים (קלפים טיפוליים, כרטיסיות, משחקים חברתיים או פעילויות מתחומים אחרים). מטרות פעילות זו לעשות עיבוד רגשי לנושא, להוסיף עניין, תוכן, חשיבה ומודעות, לתת הזדמנות לביטוי אישי ולשיתוף כל אחד מחברי הקבוצה וכן לאפשר השלכות וחשיפה של תחושות ורגשות.

עבודה עם הכלבים – פעילות חווייתית שמטרתה לעשות עיבוד נוסף של נושא המפגש והיא מכילה בתוכה הזדמנות לעבוד על כל המטרות הטיפוליות כמו תקשורת, התייחסות לצרכים ולרצונות של האחר, חוויות מסוגלות והצלחה בצד התמודדות עם תיסכולים ואכזבות, איפוק ודחיית סיפוקים, התמודדות עם פחדים ודפוסי הימנעות, וויסות מגע, וויסות חושי, מוטוריקה, קואורדינציה ועוד ועוד…

שיח סוגר – יסכם את המפגש ויאפשר לעשות עיבוד למחשבות ולרגשות, שיקוף, איסוף ו'סגירה' של כל מה שעלה במפגש. בשיח הסוגר נעשה גם את החיבור למיומנויות בחיים ולמציאות שמחוץ למרחב הטיפולי.


מאת: ענת אלון  – 050-3910041

כלבנית טיפולית ומאלפת כלבים מוסמכת.

מרצה בקורסי כלבנות טיפולית במרכז אופק.

טיפול בעזרת כלבים מרכז אופק

כלבים ופיזיותרפיה התפתחותית

כלבים ופיזיותרפיה התפתחותית…המסע שלי .

שמי ליאת אשכנזי, נשואה ואם לחמישה.. שלוש בנות מקסימות ושני כלבים מגזע בורדר קולי – סול ואמיגו.

מאז שאני זוכרת את עצמי, בערה בי אהבה גדולה לכלבים והם היוו חלק חשוב בחיי, אך מלבד זאת, עד לפני שנתיים וחצי לא היה לי שום רקע בעולם הכלבני.

כשאני מביטה בשינויים בחיי בשנתיים וחצי האחרונות אני מודה שלעיתים אני מרגישה מובלת ע"י החיים בשביל שאינני יודעת לאן יוביל בסופו של יום, אך לגמרי מרוגשת ומסוקרנת.

מבחינה מקצועית, סיימתי את לימודי 2008 מאז אני עוסקת בתחום הפיזיותרפיה ההתפתחותית.

במסגרת עבודתי אני מטפלת באוכלוסייה עם צרכים מיוחדים. מטופלי נעים בטווח הגילאים שבין חודשיים ועד גילאי ביה"ס המוקדמים. אני מטפלת במגוון רחב של לקויות התפתחותיות שונות החל מעיכוב התפתחותי, איחור התפתחותי, לקויות קוגניטיביות קלות עד בינוניות, תסמונות גנטיות שונות, שיתוק מוחין בתפקוד קל עד בינוני, ילדים עם ASD ועוד..

פיזיותרפיה התפתחותית עוסקת בעיקר בפיתוח המוטוריקה הגסה בקרב ילדים עם קשיים התפתחותיים (ברוב המקרים מולדים) תוך התייחסות לאיכות התנועה, שיווי משקל, גיוון תנועתי ובאופן כללי לשטף התנועתי  וחופש תנועה של הילד, זאת תוך התייחסות למטרות פונקציונליות וגורמים המגבילים את הילד בתפקוד היומיומי שלו.

ידוע לכולם כי קיים קשר הדוק בין ההתפתחות המוטורית לבין ההתפתחות הרגשית של הילדים ולהיפך…על אחת כמה וכמה בקרב ילדים עם צרכים מיוחדים. ילד שמתקדם מבחינה מוטורית, ירכוש בעקבות זאת תחושה של שליטה בעולם, תחושת יכולת, עצמאות, ביטחון עצמי ועוד..

בנוסף להיותי פיזיותרפיסטית, אני בוגרת לימודי כלבנות טיפולית במרכז אופק ומרצה במרכז אופק בנושא הקשר בין כלבנות טיפולית לטיפול בלקויות מוטוריות. כבר מתחילת השנה אני משלבת את סול בעבודתי בחדר הטיפולים במסגרת טיפולים קבוצתיים ופרטניים.

אז איך הכל התחיל? בזכות כלבת בורדר קולי מהממת שנכנסה לחיי במטרה להיות כלבת משפחה,

סול תמיד חיפשה לעבוד, תמיד הייתה קשובה ונהנתה מאוד מתקשורת עם בני אדם ובעיקר ילדים. זה היה נראה כמעט בזבוז להשאיר אותה ימים שלמים בבית ללא תעסוקה.

בתור אשת מקצוע, אני חייבת לשתף אתכם שבמהלך השנים האחרונות אני עוברת המון שינויים פנימיים ותהפוכות מתוך למידה מתמדת מהשטח של צרכי המטופלים וההשפעה שלי על התקדמותם.

במקביל אני ממשיכה ללמוד ולהשתלם, להתעדכן במחקרים עכשוויים והכל מתוך מחשבה אחת…איך אוכל להפוך עבור הילדים הללו את הפיזיותרפיה למשמעותית וחווייתית יותר, איך אוכל לעזור להם להתקדם ולמצות את מלוא הפוטנציאל המוטורי, שינבא את "ההשתתפות" והעצמאות שלהם במהלך חייהם.

זה לא סוד שהאתגר הגדול ביותר במקצוע שלי הוא לקבל שיתוף פעולה אמיתי מהילדים, שלרובם אתגרים רבים נוספים מלבד הנושא המוטורי(ברמה החושית, רגשית, תקשורתית, קוגניטיבית ועוד..)

הפיזיותרפיה יכולה לעיתים להתפרש בקרב הילדים כאקט פולשני מאחר ואנו הפיזיותרפיסטים מניחים את ידנו על גופם ובעצם כך חודרים למרחב האישי שלהם, לרוב ללא רשותם.

לעיתים אנו ממש "תולשים" את הילדים במהלך היום מהמסגרת החינוכית המוכרת להם בציפייה שהם ישתפו איתנו פעולה. אלה מחשבות שמלוות אותי שוב ושוב במהלך עבודתי.

מתביישת לומר שעד לפני מספר שנים זאת הייתה הגישה המקובלת בעולם שלי…"אין ברירה, צריך לעבוד", גם אם זה גובל בבכי במהלך הטיפול כולו…"יש מטרות להשיג עד סוף השנה!!"

אך לשמחתי, העולם שלי, עולם הפיזיותרפיה עבר המון שינויים מבורכים בשנים האחרונות.

הגישות המיושנות התחלפו בגישות התומכות בעידוד המטפלים להתפתח גם בנושא של נפשו ורגשותיו של הילד. נוצרה הבנה שלשם הצלחה בטיפולי הפיזיותרפיה, יש צורך לרתום את הילד ומשפחתו לתהליך, חשוב להשקיע זמן, ככל שיידרש ביצירת קשר חזק ואמון הדדי בין המטפל לילד, אחרת נבלה את רוב זמן הטיפול בבכי ותסכול מצד הילד (שגם ככה חווה תסכולים רבים).

כאן נכנסה לתמונה הכלבנות הטיפולית…

מה שקרה אצלי השנה בחדר הטיפולים היה לא פחות מקסם!!!

מה שסול הצליחה להוציא בחדר הטיפולים, השאיר את אנשי מקצוע שהתלוו אלי אל תוך חדר הטיפולים עם פה פעור וללא מילים. ילדים שלא הוציאו הגה החלו לדבר מילים בודדות במטרה לתקשר עם סול, ילדים שהגיעו לשלב של "מיצוי" טיפולי הפיזיותרפיה חיכו שבוע שלם בציפייה לטיפול שלהם.

הגעתה של סול לחדר הטיפולים הפך ל"מאורע השבוע" מבחינת רוב הילדים.

ילדה עם שיתוק מוחין שלא הסכימה ללכת חודשים, החלה ליזום תנועה במטרה לשחק עם סול וללוות אותה בהליכה ברצועה. סול הפכה לחברת הצוות הפרה-רפואי לכל דבר וגם נכחה בכל הישיבות הכלליות.

והכי חשוב…כשאני יוצאה בהפסקה לחצר הראשית…חבורה של ילדים רצים לעברי עם ידיים פרושות לקבל ממני חיבוק… ללא ספק סול הפכה אותי לכוכבת השכונה!!!!

הנוכחות של סול בחדר הטיפולים חיזקה בצורה מטורפת את הקשר שלי עם הילדים.

כמובן שיש עדיין המון אתגרים, המון שאלות..

בעיקר – איך אני מפיצה את הבשורה, איך אני מקדמת את הכוחות של הכלבנות הטיפולית בעולם הפיזיותרפיה ההתפתחותית .

בשונה למקובל ברחבי העולם המדינה לצערי עדיין אינה מכירה בטיפול הזה, אני יודעת שעוד דרך ארוכה לפנינו, השאר כבר יגיע בהמשך!


ליאת אשכנזי

פזיוטרפיסטית, כלבנית טיפולית

חברת צוות מרכז אופק.

כלב טיפולי מרכז אופק

מהו כלב טיפולי ואיזה סוג כלב לבחור?

 

מאת שירי כהן

הגיע שלב בחירת הכלב הטיפולי-

בחרתם מקצוע מעניין ומרתק ועכשיו אתם נחשפים לעולמות חדשים,

שאלות רבות עולות כמו: איזה כלב טיפולי לבחור? למה דווקא כלבים גזעיים?

האם אפשר להפוך כלב מעורב לכלב טיפולי?

למה חשוב הגזע היצרים ולמי מתאים מה? ואיפה אפשר למצוא כלבים גזעים?

מה ההבדל בין בתי גידול לגידול פרטי?

הרבה שאלות נכון אבל בשביל זה אנחנו כאן , לתת הכוונה ומענה על לכולן .

לפני הכול כמה דברים שלא ידעתם על כלבים :

  1. מחקרים ברחבי העולם הוכיחו כי ליטוף כלב מוריד לחץ דם וחרדה .
  2. כלבים שומרים על אף רטוב כי זה עוזר להם לקלוט ריח .
  3. כלבים יודעים לזהות שינויים כימיים בגוף האדם , ולכן מסוגלים לזהות אדם לפני התקף (אפילפסיה , סכרת וכו')
  4. ישנה כלבת בורדר קולי בארה"ב שיודעת 1,022 פקודות שונות.
  5. רועה גרמני בשם אוריינט הוביל את בן האנוש שלו לאורך מסע של 2100 מייל בהרי האפלאצ'ים. בן האנוש שלו עיוור וכן, זאת הפעם הראשונה שעיוור עושה את המסלול הזה.
  6. אין על כלבים…

  כלב טיפולי -התאמת הכלב לתנאי הסביבה :

השוני בין כלבים בא לידי ביטוי לא רק בתכונות חיצוניות של צבע, פרווה, גודל ויופי,

אלא גם בתכונות אופי הייחודיות לכל גזע כגון: יצריות , אינטליגנציה, יכולת דחיית סיפוקים, ידידותיות כלפי אנשים וזרים, עצמאי, חשדן, טריטוריאליות, רכושן, שובב,

האם מדובר בגזע ששייך לכלב צייד/רועים/מזחלות וכד' שאינן תכונות גנטיות אך אלו תפקידים של כלבים שכדי למקסם את יכולות התפקוד העצימו או החלישו יצרים/תכונות ספציפיות כגון – ערנות, טריטוריאליות, סיבולת,  תקשורתיות, נגזרות של יצרי ציד וכד'

.
בחירת גזע הכלב חייבת להיעשות, לא רק על פי מראהו, אלא גם על פי אופיו גודלו ויצריו התאמתו לתנאי הגידול שתוכלו לאפשר לוו ובהתאם לסגנון חייכם כגון: מקום מגורים: בית פרטי או קומות, מצב משפחתי: ילדים, חיות מחמד אחרות ועוד.

כמו כן, יהיה זה בלתי מתאים לבחור בגור גולדן (כלב גדול) שנהנה מריצות ארוכות ומפעילות ספורטיבית יומיומית,, במידה ואין באפשרותנו להעניק לו אופציה לפריקת יצרים, כדי שיגור בבית קטן בו בני המשפחה רוב היום מחוץ לבית ואין להם פנאי לצאת אתו החוצה כדי לפרוק אנרגיות.

באתר ישנה רשימת סוגי הכלבים בה השתדלנו לפרט אודות תכונות האופי המאפיינות כל גזע.

חשוב  להתייחס לתכונות הייחודיות לכל סוג על מנת שההתאמה ביניכם לבין הכלב הטיפולי שלכם תהיה אופטימאלית.

מבחן גורים

  •    עד גיל 7-8 שבועות הגור עדיין לומד מאמו מיומנויות שרק האם יכולה ללמדו:

שפה כלבית נכונה, סוציאליזציה כלבית, משחק גבולות , נשיכות, ניקיון וכו'.

מיומנויות אלה קריטיות להתפתחותו, ולכן גור שיופרד מאמו ומהשגר שלו לפני גיל 8-7 עלול לפתח בעיות התנהגות.

בגיל 7-8 שבועות הקשר בין הגור לאימא נחלש ומתחיל מעבר לעצמאות לכן זה הגיל שבו אפשר לקחת את הגור הביתה.

  •    זכרו קודם כל אתם צריכים להגדיר לעצמכם שאתם מחפשים גור לעבודה טיפולית (כלב עבודה) לכן צריך בצורה מכוונת לחפש אחרי יצרים (הבאה, משיכה, משחק), מגע, קשר עין, הרמה, רגישות לרעשים והמבנה הפיזי.

חשוב לדעת ולהבין שהגור מתפתח עד גיל 18-12 חודשים לכן המבחן בודק את רמת פוטנציאל של הכלב וכי הכלב ממשיך לגדוללהתפתח ולהתעצב לאורך כל התקופה הנ"ל.

שבמבחני גורים, תחום שילמד בהרחבה בקורס אילוף כלבים וכלבנות טיפולית, אנו לומדים להתבונן ולזהות תכונות אופי ויצרים בגורים ובאם ולבחון גם את סביבת הגידול.

מבחני גורים מבצעים בגיל 6-8 שבועות

 

 כאשר בוחרים גור חלק חשוב הוא לבחון את האם:

האם יש לה אופי נעים ונוח בעלת יצרים?

האם היא מטפלת היטב בגורים ולא דוחה אותם או לא מטפלת באחד מהם?

כיצד היא מגיבה לבני אדם, האם היא חברותית, פחדנית, יצרית?

מה מצבה הכללי, מטופלת, נקיה, מוזנחת ובאיזה סביבה היא חיה, חצר, קור, חום, בית וכו'.

 

 

סוגי כלבים: גדול, קטן, גזעי או מעורב?

לבחירת כלב טיפולי יש מספר היבטים שצריך להביא בחשבון וזאת בראיה מקצועית של מאלף כלבים. מאלף כלבים יודע יחד אתכם לראות, להבין ולהתאים את גזע הכלב למשפחה המתאימה..

כלב טיפולי הינו כלב עבודה ובבחירת כלב עבודה צריך לקחת בחשבון: מצב משפחתי ומקום מגורים.

עבודה עם כלב טיפולי היא עבודה לכל דבר ועניין ומצריכה זמן והשקעה ולכן אם בחרתם את המקצוע הזה חשוב שתתאימו את הכלב ליכולות לתנאים ולסוג הטיפול.

האם אפשר להכשיר כלב מעורב ככלב תרפיה?

אנו ננסה לעמוד על ההבדל  בין כלב גזעי למעורב בהקשר הזה, :

כלב גזעי

ההבדל הוא בתיעוד.

ההגדרה מתייחסת לתיעוד בלבד.

 

מכיוון שכלבים גזעיים מתרבים בפיקוח ניתן לראות שימור גנטי של תכונות אופי ויצרים רלוונטיים לגזע, דבר המאפשר לנו לכוון לתכונות וליצרים הרצויים לנו.

כמובן שלכל כלב אופי אינדיבידואלי על סקלת היצרים והתכונות של הגזע.

אצל כלבים גזעיים, לצערנו, גם העברה גנטית של בעיות פיזיולוגיות.

מגדל אחראי לא יאפשר הרבעה של כלבים כאלה.

 

אצל כלבים מעורבים בד"כ אין לנו מידע על כל הגזעים הכלולים במטען הגנטי שלהם ולכן ההתייחסות לתכונות אופי ויצרים יותר מורכבת.

 

על ידי הרבעות מכוונות הצליחו לבודד תכונות אופי ותכונות פיזיות שהיו הכרחיות לתפקוד יעיל של הכלב,

לדוגמה: קבוצת כלבי הרועים, אשר נועדו לעזרה במרעה צאן, הכרחי שיהיה יצר רדיפה, ונתונים פיזיים של אתלטיות וכוח סיבולת.

בכלב גזעי, כבר בעת רכישת הגור ידועים פרטים רבים על אופיו, צרכיו, ניתן לצפות את גודלו על פי תקן הגזע.

אצל כלב מעורב לא תמיד, פרוותו וצורתו

המקלים על מציאת הכלב המתאים לעבודה עם כלב טיפולי.

חלק גדול מהגזעים כיום אינם עובדים בייעודם המקורי, ובמקום זה הם משמשים ככלבי לוויה

כמו הבולדוג האנגלי שייעודו היה להילחם בשוורים וכיום הוא כלב משפחה בעל אופי ידידותי ביותר,

ישנם גם גזעים שמשתמשים בהם לתפקידים חדשים , כמו הלבדור ריטריבר והגולדן ריטריבר שמתפקדים ככלבי נחיה לעיוורים .

כלב מעורב – לא ניתן לקבוע את אופיו יצריו או גודלו של הכלב והמטען הגנטי, חששנות פיתוח מחלות גנטיות או חרדות.

צריך לשים דגש על- אנרגטיות, מגע, עבודה מרחוק, יצרים חזקים / מוחלשים רמת אינטליגנציה וכו',

לכן בכלב ראשון ההמלצה, כדי להקל קצת על תהליך ההכשרה, היא לקחת כלב גזעי,

אך למי שיש זמן, רצון ויכולת העניין נתון לבחירתו,

בחירת כלב לפי סוגי אוכלוסייה –

גם כאן המחשבה חייבת להיות מאוד מקצועית עם ראיה קדימה.

עם אלו סוגי אוכלוסייה תרצו לעבוד?

קשישים, ילדים, אסירים, אוטיסטים תשוש נפש, עבריינים לשעבר?

במהלך מפגשי המבוא לקורס כלבנות טיפולית ילמד גם הנושא של התאמת כלב לאוכלוסייה הרלוונטית לטיפול.

לדוגמא: כלב גדול לילדים קטנים יכול לא להתאים מכוון שהם יראו בו משהו מגושם מאיים ומפחיד,

מגוון הדוגמאות והאפשרויות הוא גדול, .

יהיו ילדים שעבודה עם כלב גדול תעצים אותם ותיתן להם תחושת בטחון ויהיו כאלו שירגישו נוח ליד כלב בעל ממדים קטנים.

יהיו אסירים שעבודה עם פודל יכולה לעורר אצלם אמפתיה, צורך להגן, לטפל, להיות רגיש

לעומת זאת ייתכן עבודה עם נרקומנים לשעבר פודל יכול להיות פחות מתאים  ולברדור שהוא כלב גדול מאסיבי ומעניין מבחינתם יכול להתאים יותר..

לסיכום : כאשר בוחרים כלב טיפולי צריך לקחת בחשבון כפי שאמרנו בהתחלה:

מצב משפחתי, מגורים, זמן  אנרגיות, חינוך ומשמעת וכמובן הסתכלות קדימה עם איזה סוגי אוכלוסייה אתם רוצים לעבוד.

שירי, מאלפת כלבים מומחית ומטפלת התנהגותית בכלבים

מדריכה קורס כלבנות טיפולית במרכז אופק

חברת צוות במרכז אופק להכשרת מטפלים ומדריכים.

 

 

קורס טיפול בעזרת כלבים אופק

כלב טיפולי בעולם של תקשורת

אני מאי, קלינאית תקשורת ומטפלת בעזרת כלבים. עוסקת בכל תחום בנפרד אך גם משלבת את שני העולמות.

תפקיד הקלינאית לאבחן ולטפל בבעיות הקשורות לרכישת שפה בשלבי התפתחותה, ביכולות תקשורתיות, בליקויי היגוי, בשטף הדיבור, בבעיות קול ובליקויי בשמיעה, וכן בהשפעות על ההתפתחות של משחק וחשיבה.

כלבנות טיפולית או טיפול בעזרת כלבים, מכילה מגוון מרכיבים טיפוליים רגשיים, קוגניטיביים, חינוכיים וכד' ומשלבת את חברנו ההולכים על ארבע. קהל היעד הוא רחב וכולל אוכלוסיות שונות בכל הגילאים, כגון:CP , אוטיזם, הפרעות קשב, קשישים, פגועי נפש, נוער בסיכון ועוד בעלי צרכים מיוחדים ובעלי התפתחות טיפוסית.

כחלק מההתנסות הקלינית במהלך לימודי התואר להפרעות בתקשורת, הגעתי למגוון מרכזי טיפול. שם זכיתי לפגוש, לצפות ולטפל בילדים בעלי צרכים מיוחדים, נוער בסיכון, מבוגרים בתהליכי שיקום ועוד. אך משהו היה חסר בתוך הפאזל הטיפולי שלי.

הנקודה שבה הצלחתי להתחיל לדייק מה הוא החוסר שאותו הרגשתי, הגיעה רק לאחר סיום התואר. אז אני אחזור מעט אחורה בזמן.

בגיל 6 קיבלתי את הכלב הראשון שלי "ברנדי", לברדור בן שנה וחצי שהיה מיועד להיות כלב נחייה לעיוורים אך נפלט מהקורס בשל מחלה שהתגלתה אצלו. אימצנו אותו ככלב שובב ואנרגטי, אך עם אינטליגנציה רגשית שהיא בוודאות חלומו של כל מטפל. ושם סיפור האהבה עם כלבים התחיל.

במהלך השנים מאז, גידלנו במשפחה שלושה כלבים. הם תמיד היו מקור האושר, הצחוק, הכעס, העצב ועוד אינסוף רגשות שרק בעלי כלבים יוכלו להזדהות איתם. לכלבים יש יכולת למלא כל חלל שהם נמצאים בו, בלי מילים או אפילו מעשים, אלא מעצם היותם.

נחזור לתקופת ההתנסות. יום אחד הייתה לי הארה: "חסרה לי אנרגיה ויצירתיות בתוך הטיפול". מי שאפילו רק קצת מכיר אותי יודע שלא חסרה לי אנרגיה כבן אדם, אבל כמטפלת משהו לא התרומם.

התקשיתי לגלות יצירתיות ולייצר מוטיבציה ורמות עוררות שיהפכו את המפגש עם המטופל לחוויה משמעותית ומהנה עבורו, אבל לא פחות חשוב מזה, לחוויה כזו גם עבורי. במקרה לחלוטין, נחשפתי באותו זמן לעולם הכלבנות הטיפולית. לא יאמן איך ברגע יכולים ליפול כל כך הרבה אסימונים. מיד התחלתי לברר על  המקצוע ונרשמתי ללימודים.

בתחילת עבודתי כקלינאית תקשורת החלטתי להתמקד באוטיזם. למה דווקא בתחום זה? בעיקר מתוך סקרנות ותחושות בטן לא ברורות. מאז, אני עובדת עם ילדי ASD בגילאי גן. במקביל, התחלתי את לימודי הכלבנות עם הכלב שלי אלברט, כלב מגזע רועה אוסטרלי. ביחד, למדנו גם על טיפול רגשי, עברנו סטאז'ים שונים ואנחנו עוד לומדים ומתפתחים בכל יום שעובר. במהלך לימודי הכלבנות ובעיקר בסטאז', הרגשתי סוף סוף שאני "בבית", שזו החתיכה בפאזל שהייתה חסרה, מצאתי את אנרגיה והיצירתיות.

אני עדיין חוקרת ואמשיך ולחקור על השילוב בין העולמות של קלינאות וכלבנות, בשאיפה לשלב את שני הכובעים הללו בצורה הטובה ביותר. נקודת המבט שלי היא הוליסטית, אני מאמינה כי תקשורת, שפה ודיבור באים יד ביד עם עולם הרגש ויש לגעת בכל תחום מבלי להתעלם מהשני, ואיזה כלי מתאים יותר מחברו הטוב ביותר של האדם?

עם הזמן והניסיון אני מבינה שהכלבים הם לא רק גורם שמכניס אנרגיה ומוטיבציה, הם שותפים מלאים ומהווים גורם מטפל משמעותי בתוך עולם התקשורת. הנוהג והכלב הם צוות. ככל שאני מעמיקה בשני התחומים, כך אני מגלה עד כמה הכלבים מכניסים ערך מוסף ומזמנים אינטראקציות, שלפעמים אנחנו כבני אדם כושלים בהן. בנוסף, הם נקיים מביקורתיות ודעות קדומות, נותנים אהבה ללא תנאי ומהווים כלי השלכתי שאין שני לו. הכי חשוב- הם עוזרים לי להיות קלינאית תקשורת טובה ואדם טוב יותר בתוך הטיפול ואף מחוצה לו.

באחד המקומות בהם עבדתי עם ילדים על הספקטרום כקלינאית, נהגתי לדבר על אלברט שעות ארוכות הוא היה אז עדיין גור קטן ושובב בהכשרה, והרביתי לספר עליו בעזרת תמונות וסרטונים לילדים ולנשות הצוות. הפרופיל של הילדים היה מעורב וכך גם רמת ההתעניינות והסקרנות שלהם בכל הנוגע לסיפורים שלי. חלקם הרבו לשאול שאלות ולהזכיר את השם שלו, חלקם חייכו למסך לנוכח המראה של הגוש הפרוותי, שהזכיר יותר דב מאשר כלב, וחלקם לא הביע עניין כלל.

יום אחד החלטתי שהגיע הזמן להביא את אלברט איתי לביקור קצר, מה שקרה באותו מפגש ישאיר בי הדים עוד זמן רב. נכנסנו בהפתעה אל תוך החלל, הילדים הסתכלו עלינו, הגיבו בחיוך ובקולות שמחה והפתעה, אך תגובה אחת הפתיעה אותי יותר מכולן, תגובה של ילד אחד מיוחד. במשך כל ההכרות האישית שלי עם אותו ילד, ובכל תיעוד שלו בתיק האישי לאורך השנים, המאפיינים הבולטים של הפרופיל שלו היו פאסיביות, היעדר יוזמה ומיעוט בשימוש בשפה מילולית. הוא היה מהילדים שלא הביעו עניין כלל כשהזכרתי והצגתי את אלברט בתמונות וסרטונים, אבל הסצנה באותו יום הייתה שונה לחלוטין. בזמן שכל הילדים היו בעיקר המומים, הוא ניגש הישר אל גוש הפרווה ומשך בחוזקה באזור שמאחורי האוזניים שלו ואמר מילה אחת: "אלברט".

כמובן שלא צפיתי כלל את המהלך ולכן התקשיתי למנוע אותו, אך למזלי הכלבים בקורס עוברים הכשרה בדיוק למצבים כאלה ואלברט לא הגיב למתרחש. לאחר שהסברתי והראיתי לילד איך רצוי לגשת ולגעת בכלב, קרה דבר נפלא. הוא התיישב עלי, תוך שהוא חלץ את נעליו וגרביו והניח את שתי הרגליים הישר על גבו של אלברט. אני מתקשה לתאר על הדף את החיוך, המבט ורמת העוררות שהתגלו באותו הילד באותו הרגע, כמה תקשורת בלתי מילולית עברה בין שני היצורים הקסומים הללו.

המקרה הזה הוא רק אחד מיני רבים שפתחו לי אופקים. לפתע הכתה בי הבנה כל כך נעימה. הדבר הראשון שהבנתי עוד טרם המקרה: כלב הוא גורם מוטיבציה ויכול להוסיף עניין בטיפול. הדבר השני הוא, שיש לכלבים יכולת להיות כלי תקשורתי בלתי מילולי אדיר. דבר נוסף שהבנתי באותו הרגע, הוא שייתכן והילד הביע צורך חושי שאותו הוא מתקשה להביע מילולית, שהרי היה משהו בפרווה של אלברט שיצר אצלו תחושה נעימה והוא חתר למגע למשך זמן ארוך איתו. לבסוף, ואולי ההבנה העמוקה ביותר שלי מאותו הרגע: זוכרים שאותו ילד לא הביע כלל עניין באלברט ולא היה ברור אם הוא הקשיב והבין את הסיפורים שלי? אז אותו הרגע שבו הוא רץ אליו ואמר את שמו, הראה כי הוא אכן הקשיב, הבין ושמר את אלברט בזיכרון. לגבי חלק מהילדים על הספקטרום, בעיקר בגלל פאסיביות וחוסר או מיעוט בתקשורת מילולית, יש קושי רב לסביבה לדעת את מידת הקשב וההבנה שלהם, ולנו, המטפלים, לאבחן אותן בצורה מדויקת. אבל כאשר נכנסת מידה של מוטיבציה לתמונה, במקרה הזה באמצעות כלב, הדבר מאפשר לפתע לקבל הצצה אל תוך עולמם.

לשמחתנו, המטפלים בעלי הכלבים, הכלב הוא גורם מוטיבציה שמעודד שיתוף פעולה, מוכיח עצמו פעם אחר פעם כמטפל בפני עצמו ומאפשר לנו חיים הרבה יותר קלים.


מאת: מאי שמולביץ 050-6589917

קלינאית תקשורת, מאלפת כלבים מוסמכת, כלבנית טיפולית.

קורס כלבנות טיפולית

יש לי סיכוי – כלבנות טיפולית עם נוער בסיכון

לא פעם ולא פעמיים במהלך חיינו חשנו את התחושה המתסכלת הזו של  להרגיש אבוד.

עכשיו, קחו את התחושה המחריבה הזו והכפילו אותה פי כמה וכמה.

כשהגוף מלא בהורמונים, כשחיינו הגיעו לנקודת תפנית- להתבגר או לעצום עניים.

אותה תחושה מבלבלת המציפה אותם, מביאה לפעמים למקומות פחות טובים. .

כל אחד מאיתנו החוזר רגע במבט אחורה, אפילו ברפרוף מהיר, מוצא כי תקופת גיל ההתבגרות היה גיל מורכב,

מלא בעליות ומורדות, מלא תסכולים, כעסים, עצב, הכל כל כך עוצמתי.

חוויות שלא ישכחו לעולם, כאלו שבנו אתכם, הרכיבו חלקים חלקים לעיצוב מי שאתם היום.

אם לשים את הקלפים על השולחן, הייתי נערה לא פשוטה בכלל. הלוואי ובזמנו היה מי שיכוון אותי ויעזור לי לתעל את אותם רגשות עוצמתיים למקומות טובים יותר.

מי שיחזיק לי את היד ויראה לי את הדרך הנכונה, או לפחות יציב מראה בפניי על הטעויות הקריטיות שהובילו אותי למקומות שיכולתי למנוע מעצמי להגיע אליהם.

הרגע המכריע שהביא עבורי לשינוי היה בלימודי הכלבנות הטיפולית. אחרי מרדף מטורף להצלחה, הוכחה עצמית שאני יכולה יותר ולמידה מתמדת של מה היא סבלנות והכלה גיליתי את עצמי מחדש.

גיליתי מה החיה המדהימה הזו- כלב, יכולה לעשות לאדם.

אחרי ניסיונות רבים, אוכלוסיות שונות ומגוונות שלא הצליחו לתפוס אותי מספיק חזק,

מצאתי נערה, אחת מיוחדת, עדינה ורגישה. אותה נערה מקסימה הייתה כה מרשימה אך העדיפה להסתיר את כל יופייה תחת איפור כבד, בגדים רחבים והתנהגות בוטה.

תחילה פחדה מהכלבים, הלהקה הטיפולית שלי : בונו, ריצ'י וסאלי,  ״כלב זו חיה מסריחה״ הייתה נוהגת להגיד כשהייתה נכנסת אלינו. לאט לאט, כמו תמיד, מצאו הכלבים את דרכם אל ליבה, חיממו אותו, פתחו אותו והותירו אותה חשופה לגמרי.

חשיפה היא דבר מפחיד. במיוחד בגיל בו אתם לא יודעים על מי לסמוך, מה נכון ואיפה תמצאו את עצמכם לאחר מכן, פיזית ומנטלית.

לפעמים החוויות אותן חווים אותם נערים מופלאים, נקרות בדרכם, ללא בחירה, ללא רצון, זה פשוט קורה. אחרי זה, כבר כל בחירה שיעשו לא נראית להם כמו ירידת או עליית מדרגה, אלא נפילה במדרון חלקלק או שיגור לקצה האוורסט.

יש כאלו המגיעים מרקעים שונים, עם סיפורים שלא תמיד קל לשמוע, בטח שלא לעכל ופה חברינו על 4 נכנסים לתמונה.

אז נחזור לאותה נערה מקסימה, שגילתה פתאום עניין בהבעות פניהם של הכלבים, בתגובה שלהם למילים שלה, משהו שם השתחרר. היא סיפרה לי על אותם ימים שחורים בבית, איך לקחו את אחותה הקטנה ומאז לא ראתה אותה. איך אמא שלה הלכה לאיבוד ונוטלת יותר מידי כדורים ואיך אבא שלה שחוזר אחת לתקופה משליט טרור בבית. היא מחכה בסבלנות לגיוס, שיקח אותה הרחק מהבית הזה. היא חולמת להציל את אמא שלה, את ה״נפש השבורה שלה״ כמו שהיא נוהגת לומר.

כל זה היא מספרת ללא הנד עפעף, מביטה בפניה של סאלי, ולא מרימה את עינייה לרגע להביט בי. היא מתכופפת בעדינות ומנשקת את סאלי על המצח, סאלי מניחה את ראשה על הרגל שלה ונושפת. ״רק את מבינה אותי, נכון?״ ריצ׳י ממהר לבוא וגם כן מניח את ראשו על רגלה, וכך גם בונו בלי לחשוב פעמיים, הם הבינו. היא נותנת נשיקה לכל אחד וליטוף מהיר ״קדימה יש לנו עבודה לעשות״ היא אומרת ומחליטה להמשיך בתכנון הטיפול שלנו על דעת עצמה. הספיק לה, עכשיו צריך משהו טוב.

כך אותה נערה מופלאה כבשה אותי, מצאתי את עצמי לא פעם מזדהה עד כאב עם אותם נערים מקסימים, נעזרתי לא מעט בכלבים בעצמי בכדי לא להישאב לאותם מקומות.

ידעתי שהסיפור שלי רק התחיל, מצאתי את אותו ייעוד אליו ייחלתי בין אותם נערים, אלו המזכירים לי כמה יפה היא התמימות, כמה רגש הוא דבר מדהים ואיך השותפים שלי תמיד אבל תמיד יודעים מה לעשות.

אם להסתכל על הפן המקצועי, עבודה עם בני נוער דורשת לא מעט. הם ינסו לדלות עליך מידע, ינסו להפוך לחברים שלך ויחפשו את הדרך להוציא אותך מאיזון. אך עם כל זאת, אחרי קילוף מתמשך של שכבות הגנה, מתגלים ילדים עם לב גדול שרק רוצים למצוא נתיב אחר.

כלבים וילדים שילוב מנצח שאין עליו ספק, אך איפה הכלבים נכנסים בחיי בני הנוער? אחרי שהם מגלים את אותן יכולות ייחודיות של הכלבים, לקבל ולהכיל אותם בדיוק כפי שהם, ללא שיפוטיות, עם כל המגרעות, עם כל השינויים, פתאום הם זכאים לתפוס מקום של ממש. בעבודה עם בני נוער חשוב לי בתהליכי עבודה בכלבנות טיפולית להיות המקום הבטוח שלא יפלוט אותם, יאפשר להם לפרוץ חומות ולתת אפשרות ותקווה לצעדים לקראת שינוי.


מאת: נועם טליוסף

מאלפת כלבים מוסמכת, כלבנית טיפולית.

חברת צוות מרכז אופק, קורס כלבנות טיפולית.

כלבנות טיפולית מרכז אופק

צעדים קטנים וצעדים גדולים

צעדים קטנים וצעדים גדולים –
על רגלי ספורטיבי כחלק מתהליך כלבנות טיפולית –

הדבר הכי חשוב בכל מערכת יחסים הוא אמון. אמון חזק באדם או בחיה שלצידנו שמאפשר לנו להרגיש ביטחון במערכת היחסים ובתקווה גם מחוצה לה. זה נכון לגבי ילד-הורה, תלמיד-מורה, מטופל-מטפל, וכמובן בעולם הכלבנות הטיפולית; מטפל-כלב, מטופל-כלב ו- מטפל-כלב-מטופל.

רגלי ספורטיבי קלאסי הוא המצב שבו הכלב הופך לשלוחה של הגוף שלנו מצד שמאל. הוא צמוד אלינו, זז ביחד איתנו, לא משנה לאיזה כיוון או באיזו מהירות, והוא מסתכל לנו עמוק בלבן של העיניים וכאילו אומר – אני איתך, באש ובמים ואם זה לא מעיד על אמון ומקנה תחושת ביטחון, אז מה כן?

השילוב של רגלי ספורטיבי בתהליך של כלבנות טיפולית עונה על מטרות שונות מתוך עצם העבודה על התרגיל כפי שהוא צריך להיות; העלאת הביטחון עצמי, יכולת הנהגה, דיוק, תזמון, ויסות העוצמה הקולית והתנועתית, הבנת גבולות, הבנת משמעות החיזוקים בבניית מערכת יחסים וכמובן, תחושת ההצלחה בסוף.

בתהליך הלמידה של רגלי ספורטיבי משולבים שני עקרונות שעונים על צרכים של מטופלים רבים; סבלנות ומחויבות – אסביר כאן כיצד הם באים לידי ביטוי בתוך תהליך.

תהליכים לוקחים זמן. כולנו יודעים את זה, את כולנו זה מעצבן מדי פעם. לפעמים אנחנו מנסים לזרז את הדברים אבל לרוב אנחנו פשוט משלימים עם זה. אבל בטיפול אי אפשר להאיץ בדברים ובתהליך של רגלי ספורטיבי הסבלנות שלנו והיכולת שלנו להבין שהדברים הם תהליך ולא זבנג וגמרנו יקבעו את איכות התוצאה הסופית.
כשאנחנו עובדים על רגלי אנחנו מלמדים את הכלב לבצע כמה פעולות במקביל; כניסה לפוזיציה, תהיה צמוד אלי, תרים את הראש, לך בקצב שלי, תקפיץ את הרגליים, צמצם את הסיבוב שלך, שים לב למיקום הטוסיק שלך. אלו המון דברים לעשות בו זמנית עבור כלב ולכן אנחנו עובדים על הדברים מכמה זוויות ומחזקים אצל הכלב מספר מיומנויות (שכל אחת מהן גדולה ורחבה בפני עצמה) לפני שנעבוד על הליכה ברגלי, מה שדורש סבלנות מהמטופל וכמובן, גם מהמטפל.

זה דבר אחד להיכנס לפוזיציה אבל זה דבר אחר לגמרי להיות מחוייב לפוזיציה.

נסו לחשוב על הכלב שלכם, כמה זמן הוא מסוגל לבצע את אותה הפעולה מבלי להסתכל לצדדים? מבלי לעצור לרחרח? מבלי להסיר מכם את העיניים? זו המחויבות הנחוצה בשביל רגלי ספורטיבי. ועכשיו נסו לחשוב על עצמכם… צועדים קדימה, אחורה, ימינה ושמאלה. כשהכלב שלכם מצמיד את הכתף שלו אל הירך או השוק או הברך שלכם ומסתכל עליכם במבט הבטוח הזה. המבט שסומך עליכם ולא מרגיש צורך להסתכל על הדרך כי הוא יודע שזה לא חשוב לאן – אתם תיקחו אותו לשם בבטחה. זה קורה כי ברגלי ספורטיבי המחויבות של הכלב נבנית כלפי הנהיגה, לא כלפי האוכל שמגיע, לא כלפי צעצוע, לא בגלל שיש עליו רצועה שמחוברת לקולר. אלא באמת כי הנוהג הצליח לרתום את הכלב בעבודה נכונה לפעולה כל כך מורכבת.

בתהליך הזה הכלב מלמד אותנו על תקשורת ועל מערכת יחסים בצורה הכי כנה שכלב יכול ללמד ובסוף התהליך – המטופל לומד להעריך את עצמו, להאמין בעצמו ובתקווה שגם לסמוך על האחר הרבה יותר.


מאת: רוני שגיא

מאלפת כלבים, מדריכת כלבנות טיפולית

חברת צוות מרכז אופק – מדריכה בקורס ריקודים עם כלבים.

כלבנות טיפולית

הכשרת כלבי תרפיה לכלבנות טיפולית – מהי הדרך הנכונה להכשרת כלב טיפולי?

כלב תרפיה הקרוי גם כלב טיפולי,

הוא כלב  המיועד לטיפול בילדים ומבוגרים המתמודדים עם אתגרים שונים,

לעיתים הקושי הוא רגשי או נפשי ולעיתים מדובר בלקות התפתחותית.

בשונה מכלב בית,

השיקולים בבחירה והכשרת כלב תרפיה שונים ומגוונים, ונובעים מהתפקיד אותו הוא מיועד למלא.

כדי שתהליך ההכשרה של כלב התרפיה יהיה מוצלח, כלומר מתאים לעבוד עם מגוון אוכלוסיות שונות,צריך לוודא שהכלב אותו אנחנו מכשירים הוא בעל התכונות המתאימות לתפקיד.

בנוסף – ככל שנתחיל את ההכשרה בגיל המתאים כך יגבר הסיכוי להצלחה.

אז מה נדרש מכלב טיפולי?

כלב טיפולי עובד במהלך היום עם מספר נוהגים שונים (המטופלים) ולא רק עם בעליו.

חשוב לדעת שלא כל גזעי הכלבים מתאימים להגדרה זו,

ישנם גזעים, כמו רועה גרמני לדוגמה, שהם "גזעים של נוהג אחד".

כלב טיפולי עובד מספר שעות כל יום – איך גורמים לכלב לרצות לשתף פעולה עם כל המטופלים? קוראים לזה "דרייב" או יצר. אתם מבינים? כאשר העבודה הטיפולית מספקת את היצר והצורך של הכלב במשחק או בפעילות, העבודה הופכת להיות עבורו פרס.

גם כאן – יש הבדל בין גזעי כלבים שונים בהתאמה להגדרה זו.

כלב טיפולי צריך להיות בעל יכולת הכלה גבוהה של התנהגויות שונות של המטופלים.

אם בגלל חוסר תשומת לב, ואם בגלל בעיה התנהגותית כזו או אחרת הנובעת מהלקות של המטופל, הכלב עלול להיקלע למצבים לא נעימים עבורו, וחייב ללמוד להגיב בדרך מתאימה.

הזמן הנכון לפתח יכולת הכלה שכזאת אצל כלב היא בגיל צעיר מאוד – כבר בשלב הגורות.

שיקול נוסף בבחירת כלב תראפיה בשלב הגור הוא בריאות.

אחרי הכול, אם בחרתם לעסוק בכלבנות טיפולית אתם תלויים בכלב שלכם לפרנסתכם.

במצב כזה תרצו לעשות הכול כדי לוודא שהכלב שבחרתם להכשיר אינו סובל ממחלות כאלה ואחרות.

רכישת גור מתועד ממגדל מקצועי, תעניק לנו בטחון שהכלב נקי ממחלות אופייניות לגזע שלו, ובכלל, וזאת ע"י בדיקת ההורים למחלות אלו, המבוצעת ע"י המגדל.

המונח "כלב מתועד" אומר הרבה יותר מאשר אם לכלב יש תעודות. הוא אומר שיש תיעוד של ההורים שלו, ושל המלטות קודמות שלהם, וגם של הסבא והסבתא וכו'.

מגדל מקצועי לא ימשיך לזווג כלבים שהצאצאים שלהם לא מוצלחים.

שיקול מקצועי לבחירת כלב תראפיה בשלב הגורות הוא שלאחר שתלמדו להכשיר כלב תראפיה מההתחלה ותדעו מהי הדרך המקצועית והאיכותית להכשרת כלב טיפולי תוכלו בעתיד להרחיב את הלהקה עם כלבים שונים לבחירתכם,

אתם תהיו נוהגים מקצועיים ומנוסים ותדעו בעצמכם כיתד לעבוד נכון ובמקצועיות עם כל כלב.

אז בואו נסכם: האם כל כלב יכול להיות כלב טיפולי?

ובכן, לא.

כלבים רבים יכולים לקחת חלק בטיפולים כאלה ואחרים,

אבל כלב טיפולי, בייחוד הכלב הראשון שלכם, צריך להיות בעל יכולת לעבוד עם מגוון רחב של אוכלוסיות, צריך לאפשר לכם לפעול איתו  במגוון רחב של פעילויות טיפוליות,

ולכן צריך להיות מה שאנו מכנים "כלב מדויק"

כלומר כלב שנבחר בהתאם לכל מה שפירטתנו לעיל,

ולא פחות חשוב מכך – מתאים לשגרת ואופי החיים שלכם ושל בני ביתכם.

הבחירה כוללת בחירת גזע, קו דם וכן בחירת המגדל או ההמלטה הרצויה לכם (מתוך האפשרויות הקיימות כמובן).

ומה לגבי כלבים מעורבים?

ובכן, השאלה לגבי כלבים מעורבים עולה הרבה ולהלן תשובתנו:

כשתהיו בעלי ניסיון באילוף ובהכשרת כלי תראפיה, וכבר יהיה לכם כלב טיפולי אחד,

אם תרצו – תוכלו להחליט ללכת על כלב מעורב ככלב שני.

עם הכלב הראשון שלכם, אנו ממליצים לכם לא להמר, וללכת על בטוח.

למידע נוסף אודות קורס כלבנות טיפולית במרכז אופק תוכלו למצוא כאן

 

 

טיפול בעזרת כלבים מרכז אופק

השפעת טיפול בעזרת כלבים ללוחמים המתמודדים עם פוסט טראומה PTSD

כאשר אתם חושבים על טיפול ב PTSD, אתם בטח לא מדמיינים טיפול בעזרת כלבים . לרוב נחשוב מיד על ריפוי הטראומה בטיפול פסיכולוגי קונבנציונאלי. עם זאת, התערבות טיפולית עם כלב יכולה להועיל, בעיקר עם נושא ההתקשרות וויסות עצמי, הן במהלך הטיפול והן לאחר מכן.

הדברים לא תמיד היו כל-כך פשוטים ושלווים, פלאשבקים, חלומות רעים, קושי בשינה, אשמה, דיכאון, פחד ודאגה מציפה בערך שליש מהגברים והנשים שבילו זמן באזורי מלחמה. לוחמים רבים שמתמודדים עם הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), חוסר תקווה ופחד כי אין פתרון בר קיימא. למעשה, פחות מ 40% של יוצאי צבא מחפשים טיפול, ואין ספור אחרים נמצאים בהמתנה לטיפול .

אבל יש עזרה וטיפול שמגיע עם ארבע כפות רגליים, אף רטוב והכשרה מיוחדת מאוד: טיפול בעזרת כלבים ללוחמים, הלוחמים הנעזרים בכלבים מדווחים על רמות נמוכות יותר של דיכאון וחרדה, פחות אשפוז ויתרונות רבים אחרים.

לגיבורים רבים יש שתי רגליים. אבל לחלקם יש ארבע עבור כלבי הטיפול האמיצים והייחודיים האלה, האושר הגדול ביותר בחיים נובע משותפות עם לוחם שזקוק להם.

כשמדובר בטיפול בעזרת כלבים ללוחמים, הנחת היסוד היא פשוטה: שותף ללוחם המתמודד עם דיכאון, PTSD, חרדה, TBI או כל נכות אחר מלחמה אחרת (כולל ניידות מוגבלת, קטיעה או ליקויים חזותיים או שמיעתיים). כלב טיפולי הינו בעל טמפרמנט יציב, התנהגות אדפטיבית, יכולת לעבוד תחת לחץ ועבודה בטוחה עם המטופל. רבים מהם גם מאוד אינטואיטיביים ונבחרו עבור הפוטנציאל שיש להם ביצירת קשר עמוק ,הם יכולים לשקף למטופל מגוון בעיות רגשיות, או שינויים במצב הרוח ויכולות פיזיות.

כלבים אלה עוברים הכשרה לתקשר עם אנשים אחרים בזמן שהם בתפקיד. הנוחות והחיבה שהם מספקים ללוחמים המתמודדים עם ההפרעה הפוסט-טראומטית, עוזרים להפחית את השכיחות של מחשבות אבדניות, אלימות, שימוש בסמים, אלכוהוליזם והתמוטטות נפשית ורגשית רצינית.

כלבנות טיפולית יכולה לעזור להנחות את האנשים החיים עם טראומה חזרה לתחושת הבטיחות, לסייע בשיפור קשרים בינאישיים על ידי עבודה על תקשורת בריאה בתוך המפגש, לעודד מעורבות בקהילה ולהשיג מחדש אזורי תפקוד שעלולים להצטמצם בגלל הטראומה שלהם במיוחד במיקוד בחוויה הסומטית, בנוסף הקשר החם בין אדם לכלב מעודד תחושת ביטחון שיכולה להועיל מאוד עבור אנשים החיים עם PTSD.

ההשפעה המרגיעה של כלב יכולה לסייע בהפחתת התגובה הגופנית היווצרות הסימפטומים, בדרך של עבודה גופנית, הגברת המודעות לשינויים הגופניים- חיצוניים ופנימיים, ול"חוש החישה", החל מהיציבה תנועות-גוף וטון דיבור ועד לגוון העור חום-קור והתרחבות האישונים. זאת, במטרה להתחבר לשפת המוח האחורי וחוכמת הריפוי הפיסיולוגית הטבעית במיוחד לאנשים שחוו טראומה. טיפול בעזרת כלבים יכול להפחית את תגובת האיום המאפשרת מעורבות קהילתית מוגברת.

הקלה על עיבוד טראומה

הקשר האנושי- עם הכלב שמתרחש בין הסובייקט לכלב יכול להעלות תוצאות חיוביות רבות, ובמיוחד להגדיל את תגובת ההתקשרות שמפעילה את הורמון האוקסיטוצין, מה שמגביר את האמון ואהבה בבני אדם.

התקשרות בטוחה ידועה כמגדילה את החוסן לנוכח מצוקות במיוחד במצבים של חוסר אונים, וויסות רגשי ומערכת העצבים, ומגדילה את היכולת לקשרים בין-אישיים יציבים (Dwiwardani et al, 2014). מטופלים הנמצאים במצב התקשרות בטוחה תקינה מסוגלים להשיג תוצאות טובות יותר מהתהליך, מכיוון שהם מסוגלים להתמודד עם רגשות כואבים. זו הסיבה שמטפלים שמתמחים בטראומה מתחילים לעבוד על מציאת מקום בטוח וחיזוק משאבים לפני שמתחילים את תהליך העיבוד של החוויה הטראומתית, פיתוח או שיפור של התקשרות בטוחה, כאשר הכלב הטיפולי מהווה את המשאב והביטחון לו זקוק המטופל בכדי לגעת בחלקים הפצועים שלו.

כלבים עוזרים להקל על הוויסות עצמי, במהלך הטיפול וגם לאחר מכן. הגירוי התחושתי של בעלי חיים מעניק נחמה לרגע הנוכחי ב"כאן ועכשיו", וממזער את תסמיני החודרנות והעוררות. כלבים גם יכולים לעזור כמנחים חברתיים, ומפחיתים תסמינים של הימנעות וחוויות של בידוד, ניתוק וריחוק חברתי.

בני אדם אינם רק חופשיים, אלא מה שהכי חשוב זה שהם חופשיים למשהו – כלומר להשיג מטרות ומשמעות. החיפוש אחר משמעות נתפס כמוטיבציה העיקרית של בני האדם. כאשר אדם לא יכול לממש את חייו "רצון למשמעות" בחייו, הוא יחווה תחושה תהומית של חוסר משמעות וריקנות. התסכול מהצורך הקיומי במטרות משמעותיות יביא לתוקפנות, התמכרות, דיכאון ואובדנות, והוא עלול לגרום או להעלות את המחלות הפסיכוסומטיות והפרעות נוירוטיות. שילוב של כלבים בחייהם של הלוחמים המתמודדים עם PTSD יכול לעזור להם במציאה ובשאיפה למשמעות בחיים.


מאת: יוני יושע

לוגותרפיסט, מטפל ב EMDR & SE

ראש תחום טיפול רגשי במרכז אופק.