קורס כלבנות טיפולית

5 דברים שכדאי לדעת על לימודי כלבנות טיפולית

מהם 5 גורמים שיהפכו את תהליך ההכשרה שלכם לטוב יותר בלימודי כלבנות טיפולית?

ככל שעולים המודעות והביקוש לטיפול בעזרת כלבים, המוכר יותר בשם כלבנות טיפולית, כך אנו נדרשים לבחון את עצמנו שוב ושוב ולשאול – מהם הכלים וטכניקות העבודה החשובים ביותר שנוכל להעניק לסטודנטים, וכיצד נעניק להם את אותם כלים?

מכיוון שאני עוסק בהכשרת מדריכי כלבנות טיפולית מאז שנת 2008 (בחרתי לקרוא למקצוע כלבנות טיפולית בגלל המאפיינים הדומים למקצוע רכיבה טיפולית), ומכיוון שעברו בהכשרתי כבר מאות בוגרים, יש לי הזכות לשמוע מאותם בוגרים מהם הדברים שהשפיעו על תהליך ההכשרה שלהם ותרמו להם בשוק העבודה.

לאור שיחות רבות שקיימנו עם בוגרים איתם אנחנו בקשר גם הרבה אחרי סיום לימודי כלבנות טיפולית, אלו הנקודות שבהן אנו רואים שהכי חשוב להשקיע בשלבי ההכשרה:

 

  1. קורס אילוף כלבים – רבים מהפונים אלינו רואים את עצמם בחזונם כמטפלים ולא כמאלפים. אז למה בעצם חשוב כל כך לעבור גם קורס אילוף? ובכן, כלבן טיפולי הוא קודם כל כלבן! קורס אילוף מקיף יאפשר לכם להכשיר את הכלבים איתם תעבדו בטיפול, לנהל סיטואציות מורכבות מבחינה כלבנית תוך כדי העבודה, ובהמשך אף ללוות משפחות להן ילדים בעלי צרכים מיוחדים באילוף הכלב הביתי.

מכאן שקורס אילוף המכיל התנסות מעשית נרחבת עם כלבים שונים ומגוונים מכין אותך בצורה הטובה ביותר להכשרת כלב טיפולי ולמקצוע כלבנות טיפולית.

  1. התנסות מעשית בכלבייה לימודיתאת קורס אילוף כלבים חשוב לעבור תוך תרגול עם מספר גדול של כלבים. בעוד שחלק מבתי הספר מסתמכים בעיקר על כלביהם של התלמידים, שהם כלבי בית בעלי אילוף בסיסי כזה או אחר עוד לפני הקורס, אנחנו מאמינים שאת הכלבים לקורס יש לבחור על פי השלב בקורס ועל פי התקדמות שלכם כדי לאפשר לכם לצאת לשטח מוכנים בצורה הטובה ביותר. קיום החלק המעשי של הקורס בכלבייה, מאפשר לנו לבחור עבורכם כלבים מגזעים שונים, גילאים,ובעלי יצרים שונים, לתת לכם להתנסות במקרים שונים, מגוונים ואף מורכבים, בכדי להביא את יכולותיכם ככלבנים לרמה אחרת.

גם לכלב האישי שלכם יש מקום בתהליך ההכשרה, אך אנו מאמינים שאת עיקר העבודה אתו תוכלו ליישם בבית, על בסיס מה שלמדתם בקורס. את עיקר העבודה בקורס תעשו עם כלבי עמותות, כשעל הדרך, תעזרו לאותם כלבים למצוא בית חם לחיים.

  1. הכשרת כלב טיפולי אישי במהלך לימודי כלבנות טיפולית – כלב טיפולי הינו כלב עבודה – כזה שיש לו תפקיד בחיים, ושרמת האימון שלו משפיעה על יכולת הפרנסה שלכם. אז איך מכשירים כלב תרפיה? בעולם המקצועי יש תמימות דעים – הכשרה של כלב טיפולי היא תהליך ארוך, שאורך לפחות כשנה, אשר הצלחתו תלויה הרבה בבחירת כלב עם יצרים מתאימים לעבודה. לכן אנו מאמינים שיש להגיע לתהליך אחרי שכבר רכשתם ידע וניסיון בעבודה עם כלבים, ובליווי צמוד בתהליך בחירת הכלב והכשרתו. השלבים הקריטים בחייו של כלב הינם בשלב הגורות לכן חשוב להתחיל מייד בגיל צעיר – 8 שבועות לערך.
  2. סטאז- התנסות מעשית מודרכת ומלווה בטיפול במהלך קורס כלבנות טיפולית– חלק נכבד מתהליך ההכשרה שתיארתי, עבודה טיפולית אמיתית עם כלבכם הטיפולי האישי בזמן הלימודים. העבודה המעשית עם אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים מתבצעת בליווי מלא של הצוות, עם מטופלים "אמיתיים" כלומר כאלה שמבחינתם אתם המטפלים. חשוב לי להדגיש שאנחנו לא רק מצרפים אתכם לטיפולים שלנו, אלא גם נותנים לכם מטופלים שלכם בליווי מלא עוד תוך כדי הלימודים.
  3. לימודים עיוניים טיפוליים מעמיקים ומקיפים – במשך שנה בה תוכשרו ככלבנים טיפוליים (זאת אחרי שסיימתם את קורס האילוף), נעניק לכם ידע טיפולי עשיר הכולל כלים רבים מגישות טיפוליות שונות, הכרות עם אוכלוסיות שונות, והעמקה רבה בתהליכים האישיים שכל אחד מכם עובר במהלך ההכשרה וההתנסות בעבודה עם מטופלים. המרצים שלנו הם מטפלים בעלי השכלה שהולכת הרבה מעבר לכלבנות הטיפולית – פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק,פזיוטרפיסטים, מטפלים בעזרת בעלי חיים ועוד. למעשה – רוב המרצים שלנו הם בעלי תואר שני טיפולי, וכולם עוסקים בטיפול בשגרה. בנוסף, זמינות לכם הרצאות רבות במאגר הידע המקוון שלנו שיאפשרו לכם להוסיף ולהעשיר את הידע שלכם בתחום.

אם אתם עוד מתלבטים היכן ללמוד,

קחו את חמשת הנקודות האלה עצה לדרך.

מניסיוני אלו הדברים החשובים ביותר בהכשרת מדריך כלבנות טיפולית.

למידע אודות לימודי כלבנות טיפולית במרכז אופק לחצו כאן 

חמלה עצמית מודעת Mindfulness Self-Compassion מרכז אופק

חמלה עצמית מודעת

Mindfulness Self-Compassion

מהי חמלה עצמית מודעת?

מודעות לרגע לחוויה של אדם ללא שיפוט. במובן זה, המיינדפולנס הוא מצב ולא תכונה. למרות שזה עשוי להיות מקודם על ידי פרקטיקות או פעילויות מסוימות, כמו מדיטציה, זה לא שווה ערך אליו או שם נרדף.

כשאנחנו מדברים על מיינדפולנס, ישנם מספר מחשבות שעולות לראש. אנו יודעים שמדובר בבניית תחושת המודעות העצמית שלנו, יצירת קשר גדול יותר עם גופנו ורגשותינו, ונוכחות חזקה יותר בסביבות המיידיות שלנו.

אנו עשויים אפילו לדעת שמיינדפולנס יכול לעזור לנו לנהל מספר הפרעות נפשיות, כולל דיכאון וחרדה, ולעזור לנו להשיג תחושת רגיעה בחיי היומיום שלנו העמוסים לעיתים קרובות.

אבל מה הקשר של מיינדפולנס לחמלה עצמית?

לעתים קרובות אנו די טובים בהפגנת חמלה כלפי אחרים, אך לא כל כך כלפי העצמי. חמלה עצמית יכולה להיות תהליך מסובך להפליא לתרגול עצמי. היכן שמיינדפולנס יכול להרגיש כמו טיפול עצמי, לעתים קרובות ניתן לחבר חמלה עצמית עם תחושות של פינוק עצמי (Rockman, 2016).

חמלה עצמית (Mindful Self-חמלה) היא תהליך שילוב המיומנויות שפותחו באמצעות מיינדפולנס עם התרגול הרגשי של חמלה עצמית. בעוד שבמבט ראשון השניים עשויים להראות מתואמים מאוד, יש לבצע הבחנה. כדי להבין באמת כיצד השניים עובדים יחד, טוב שתהיה הגדרה לכל מושג.

מה זה חמלה עצמית?

להיות בחמלה כלפי עצמך זה ממש לא שונה מאשר חמלה כלפי אחרים. חשוב על איך מרגישה חווית החמלה. ראשית, בכדי להיות בחמלה לאחרים עליכם לשים לב שהם סובלים. אם אתם מתעלמים מאותו אדם חסר בית ברחוב, אתם לא יכולים לחוש חמלה עד כמה קשים החיים שלו או שלה. שנית, חמלה כוללת תחושת התרגשות מסבלם של אחרים כך שלבך מגיב לכאב שלהם (המילה חמלה פירושה פשוטו כמשמעו "לסבול עם"). כאשר זה קורה, אתם מרגישים חום, אכפתיות, ואת הרצון לעזור לאדם הסובל בדרך כלשהי. הכרת חמלה פירושה גם שאתם  מציעים הבנה וחסד לאחרים כאשר הם נכשלים או טועים, במקום לשפוט אותם בחומרה. לבסוף, כשאתם מרגישים חמלה לאחר (ולא רחמים בלבד) זה אומר שאתם  מבינים שסבל, כישלון וחוסר שלמות הם חלק מההוויה האנושית המשותפת.

לרובנו קל להפגין חמלה כלפי חבר או אדם אהוב כאשר הם חווים תקופה קשה בחיים. אבל כשאנחנו חווים קשיים בעצמנו, אנחנו פחות מסוגלים ליישם את אותה חמלה שהיינו מראים לאחרים על העצמי. לעתים קרובות אנו הופכים לביקורתיים ושופטים מדי, וחושבים מחשבות פנימיות הרסניות על מי שאנחנו ואיך שאנחנו מתנהגים.

חמלה עצמית כרוכה בתגובה באותה דרך תומכת והבנה שהייתם מגיבים לחבר טוב כאשר הוא מתקשה או נכשל.

במקום להתעלם רק מהכאב שלך עם מנטליות של "שפה עליונה ונוקשה", אתם מפסיקים לומר לעצמכם זה ממש קשה ברגע זה … איך אני יכול לנחם את עצמי ולטפל ברגע זה? במקום לשפוט את עצכם ללא רחמים ולבקר את עצמכם על חסרונות שונים. חמלה עצמית פירושה שאתם אוהבים ומבינים שכשאתם מתמודדים עם כישלונות אישיים – אחרי הכל, מי אמר שאי פעם הייתם אמורים להיות מושלמים? אתם עשויים לנסות לשנות בדרכים המאפשרות לכם להיות בריאים ומאושרים יותר, אך הדבר נעשה מכיוון שאכפת לכם מעצמכם, לא מכיוון שאתם חסרי ערך או לא מקובלים כמו שאתם. אולי הכי חשוב, חמלה כלפי עצמכם פירושה שאתם מכבדים ומקבלים את האנושיות שבכם. לא תמיד הדברים ילכו כמו שאתם רוצה. אתם תיתקלו בתסכולים, הפסדים יתרחשו, תבצעו טעויות, תראו את מגבלות שלכם, תתייסרו מהאידיאלים שלכם. זהו מצב האנושי, מציאות שמשותפת לכולנו. ככל שתפתחו את ליבכם למציאות זו במקום להילחם כל הזמן נגדה, כך תוכלו לחוש חמלה כלפי עצמכם וכלפי חבריכם בניסיון החיים.

חמלה עצמית כרוכה ביכולת לנחם ולהרגיע את עצמנו ולהניע את עצמנו בעידוד, כשאנחנו סובלים, נכשלים או מרגישים לא טובים. החמלה העצמית נלמדת בחלקה על ידי התחברות לחמלה המולדת שלנו לאחרים, והחמלה העצמית מסייעת גם לצמוח ולחזק את החמלה שלנו לאחרים.

אז, חמלה עצמית נוגעת בשיקוף כיצד תוכלו להפוך את מושג החמלה פנימה, לתמוך בהתפתחות הרגשית והקבלה שלכם.

בדרך כלל מיינדפולנס מחייב אותנו להיות מסוגלים לשים לב לכל חוויה או תחושה רגשית – חיובית, שלילית או ניטרלית – עם קבלה ומבלי לחבר קונסטרוקציות. החמלה העצמית בדרך כלל מוטמעת יותר בפיתוח הבנה וקבלה של חוויות או רגשות שליליים בלבד.

מיינדפולנס בתוך חמלה עצמית נוגע לשימוש במיינדפולנס באופן ממוקד יותר, כדי לתמוך בהתפתחות רגשית תוך התגברות על תחושות של סבל אישי (Germer, 2009).


מאת יוני יושע

ראש תחום טיפול רגשי במרכז אופק

למידע אודות קורס מיינדפולנס למטפלים לחצו כאן

כלבנות טיפולית מיינדפולנס מדיטציה

כוחות המדיטציה והמיינדפולנס לטיפול בגמילה מהתמכרויות

בתהליך גמילה מהתמכרויות, השגחה רפואית וטיפול פסיכולוגי חיוניים לשיקום והתאוששות, אך הם אינם הכלים היעילים היחידים שיש לאנשים כדי לעזור להילחם בהתמכרויות.

ישנם טיפולים אשר משלימים את הצורות המסורתיות המשמשות בגמילה. בין הטיפולים האלטרנטיביים הללו ניתן למצוא תוכנית לטיפול במדיטציית מיינדפולנס, טכניקה המשמשת במשך מאות שנים לקידום בריאות בכל תחומי החיים. שתי טכניקות אלה, אמנם דומות, בעלות דגשים מעט שונים אך הן יכולות גם הן לעבוד יחד, לעזור לאנשים לראות גישות חדשות למצבים מאתגרים ולקבל החלטות טובות יותר באותם רגעים.

מהי תוכנית לטיפול במדיטציה של מיינדפולנס?

מיינדפולנס מתייחס לטיפוח מודעות חדה יותר לרגשות, מחשבות וחוויות שיש לאנשים ברגע זה. כאשר אינדיבידואל מתרגל קשב, הוא מבחין אך גם מקבל את כל התצפיות שהוא עושה לגבי עצמו, ואת הרגע עצמו, ללא שיפוט. קבלה זו מסייעת לטפח חמלה רבה יותר לזולת, חמלה עצמית, שלווה פנימית ויחס של אי-תגובה שיכול לעזור לאנשים בהחלמה לשחרר את נטייתם לקחת חומרים כאשר הם מתמודדים עם מצב מפעיל.

כמו בכל תרגול, לוקח זמן ללמוד להיות מודע ומתרגל מיומן בתחום זה. היתרונות שווים את המאמץ, במיוחד למי שמחלים מהתמכרות מסמים. ניתן לתרגל את המיינדפולנס בכל פעם שצריך להתאושש מחדש להתארגן מחדש ברגע ולהקטין את הפחד והחרדה העלולים לדרבן את השימוש בסמים מחודש, וזו יכולה להיות טכניקה שימושית ביותר לתמיכה בטכניקות אחרות שנלמדו במהלך השיקום, מה שמגדיל את מספר האפשרויות. הם צריכים להשתמש בכדי למנוע הישנות.

מהי מדיטציה?

מדיטציה שימשה לקידום ריפוי ורווחה במשך מאות שנים. במהלך תוכנית לטיפול במדיטציה של מיינדפולנס, מטפלים מטפחים תחושה של רוגע פנימי על ידי מיקוד תשומת ליבם לאובייקט או מחשבה מסוימים. בדרך כלל, מתרגלי מדיטציה יושבים במקום נוח ושקט, אם כי מתרגלים יכולים גם לעשות מדיטציה יחד עם אחרים באותו מרחב או אפילו תוך כדי הליכה או נהיגה.

הרבגוניות של תרגול בריאות זה הופכת אותו לאידיאלי למתאוששים מכיוון שהם יכולים להשתמש בטכניקה כדי לאסוף את עצמם בכל מקום ובכל זמן שהם מתמודדים עם סיטואציה מאתגרת. עם זאת חשוב במיוחד – במיוחד למי שחשוב למדיטציה – לקבוע זמן ומקום ספציפיים לתרגול ההולך וגובר שלהם כדי לחזק את כישוריהם ולהיות בטוחים מספיק בכדי ליישם את הטכניקה כאשר הם זקוקים לה.

בעוד שמדיטציה נלמדת ומתורגלת על ידי מספר מסורות דתיות, היא אינה נוהגת דתית, ואינדיבידואלים אינם צריכים להיות או לאמץ מסורת אמונה מסוימת כדי לכלול מדיטציה בחייהם. תוכנית לטיפול במדיטציה של מיינדפולנס אכן מציעה יתרונות רוחניים, עם זאת, בכך שאנשים שמתאמנים באופן קבוע מרגישים רגועים יותר, מרוכזים, מחוברים ושמחים כתוצאה ממדיטציה, והם נהנים מקשרים משופרים ומספקים יותר שיכולים לשפר את כל תחומי חייהם.

כיצד טיפולי מיינדפולנס ומדיטציה עובדים יחד?

מיינדפולנס ומדיטציה עוזרים לאנשים להגביר את מודעותם למחשבותיהם ורגשותיהם, ומעניקים להם יכולת גדולה יותר להגיב למצבים ככל שהם מתעוררים ויותר הזדמנויות לקבל החלטות טובות יותר. באמצעות חיים ברגע ולא להיצמד לעבר או לדאוג לעתיד, אנשים יכולים לשחרר את ההרגלים שהם החזיקו זה מכבר, אשר קיימו את ההתמכרות שלהם ואת דפוסי החשיבה השלילית שיכולים להוות גורם נוסף להתעללות בסמים.

מהם היתרונות של טיפולי מיינדפולנס ומדיטציה במהלך השיקום?

אנשים המאובחנים עם דאגה אחת או יותר לבריאות הנפש יכולים להפיק יתרונות רבים מטיפולי קשב ומדיטציה.

תנאים שניתן לטפל בהם באמצעות טיפולים הוליסטיים אלה כוללים:

חֲרָדָה

דִכָּאוֹן

נדודי שינה

הפרעה טורדנית כפייתית

הפרעת דחק פוסט-טראומטית

מיינדפולנס ולמדיטציה יש מספר רב של יתרונות הכוללים:

התמקדות טובה יותר

מערכות יחסים מספקות יותר

שביעות רצון מהחיים הגברה

שיפור הזיכרון

מערכת חיסון חזקה יותר

שינה איכותית

מודעות עצמית רבה יותר

לחץ דם נמוך

 

האם טיפולי מיינדפולנס ומדיטציה יעילים בטיפול בשימוש בחומרים?

טיפולי מיינדפולנס ומדיטציה יעילים ביותר. הם נותנים לאנשים בדרכי התאוששות דרכים להימנע מהתנהגויות כפייתיות שיכולות לגרום להישנות. עדויות מדעיות תומכות ביתרונות הטיפולים הללו. מחקר אחד, למשל, שפורסם בכתב העת Substance Abuse בשנת 2018, מראה כי אנשים שטופלו במיינדפולנס הראו ירידה בשכיחות השימוש בחומרים בהשוואה לאנשים שעברו טיפול מסורתי ב- 12 שלבים. יתר על כן, כאשר אנשים בקבוצת המיינדפולנס עברו לטיפול בן 12 שלבים, שכיחות השימוש שלהם בחומרים עלתה. ישנן עדויות מדעיות ואנקדוטליות משמעותיות התומכות ביתרונות הטיפול במיינדפולנס ומדיטציה. במיוחד כאשר ניתן ללקוחות לצד פורמטי טיפול מסורתיים.


מאת יוני יושע

ראש תחום טיפול רגשי במרכז אופק

למידע אודות קורס מיינדפולנס למטפלים לחצו כאן

טיפול בעזרת כלבים מרכז אופק

טיפול בעזרת כלבים – ילדים על הרצף האוטיסטי

כשהייתי ילדה קטנה רציתי להיות גננת כמו ליזי הגננת שלי
כשגדלתי קצת, רציתי להיות כמו שרון המורה האהובה עלי
כשגדלתי קצת והגעתי לתיכון, פגשתי מקרוב די לראשונה – מבוגרים על הרצף האוטיסטי.

הם היו מגיעים כל בוקר מההוסטל שלהם לעבוד בגינת ירק שהייתה בתיכון שלי.
אני לא יודעת להסביר את התחושה… הייתי מרותקת מהם והסקרנות הציפה אותי.
לקח זמן אבל מצאתי את עצמי פונה אליהם, מדברת איתם, ואפילו מידי פעם מבלה איתם את ההפסקות שלי.

כשרציתי להפוך את ההתנדבות שלי לרשמית לא נתנו לי את האישור כי הייתה צעירה מידי, אבל המשכתי מידי פעם לבוא ולבקר בהפסקות.
אז כשגדלתי, והגעתי לשלב שאני כבר "גדולה" ויכולה לבחור מקצוע, היה לי ברור שאני הולכת לעבוד עם ילדים ואנשים על הרצף.

איך?

מסתבר שעם כלבים. לא היה לי שמץ של מושג איך כלבים קשורים לכל העולם הזה אבל ידעתי שזאת הדרך שלי.
בחלק הבא אני מקווה שאני אצליח להסביר לכם כמה שיותר על החיבור בין כלב לילד על הרצף האוטיסטי:

אני אתחיל ואגיד שכל ילד הוא שונה וכל ילד הוא עולם ומלואו.
לכל גיל ולכל רמת תפקוד יש השלכות שונות על הצבת המטרות הטיפוליות.

יש ילדים בני חמש שמדברים מותאם לגילם ויש כאלה בגיל 20 שלא
יש כאלה שהמוטוריקה שלהם חזקה ויש כאלה שלא
יש כאלה שיודעים לשבת ולהקשיב ויש כאלה שמתקשים וצריכים ללמוד
יש ילדים עם תנועות גוף חזרתיות ויש כאלה שלא
יש ילדים שיודעים להיות עדינים עם הכלב ויש כאלה שצריכים ללמוד

כל ילד הוא שונה ולכן כל תכנית טיפול תהיה שונה ומותאמת.

אני מאמינה, שבעבודה על ילדים על הרצף, הדבר הכי חשוב הוא קודם כל למצוא מה הדבר שגורם לילד הכי הרבה הנאה והנעה.
מי מאיתנו שעובד עם כלבים יודע שהדרך הכי טובה להניע כלב היא למצוא מה החיזוק שלו. יצר? אוכל? ליטוף? סמכות?

זה לא שונה בעבודה עם ילדים. מכל סוג.

איך יודעים שהילד נהנה מהפעולה ושהיא משמעותית עברו?
בדרך כלל, הוא ירצה לחזור עליה שוב ושוב. החזרתיות היא אחד מהאפיינים בעבודה עם ילדים על הרצף.

מבחינתי, ילדים על הרצף מתחלקים ל2:

  1. כאלה שאוהבים כלבים והכלב עצמו יכול להיות החיזוק, ההנאה וההנעה.
  2. ילדים שלא אוהבים כלבים ואנחנו רוצים לגרום להם כן לאהוב.

 

עם ילדים שאוהבים כלבים אפשר לקחת כל מטרה טיפולית ולשלב בה את הכלב:

אתן דוגמא על מטופל בן 10 אשר מאובחן על הרצף ובעל רמת תפקוד גבוהה שמשולב בכיתה רגילה,  שהגיע אלי במטרה להיחשף לכלבים, ללמוד להתנהל עם כלבים בצורה מותאמת וראויה, ללמוד להקשיב להוראות שנדרשות ממנו, שפת גוף יציבה וברורה והבנה של סיטואציות חברתיות.

המפגש הראשון היה כאוס אחד גדול.

הוא היה נכנס לחדר וישר רץ מקצה לקצה, קופץ בטרמפולינה, מוריד נעליים,מספר "בדיחות", לא מצליח לענות על אף שאלה בתשובה שהיא לא "לא יודע" או "לא זוכר", לוקח את הפאוץ' ועושה עם הכלבה מה שהוא רוצה. ואז, אחרי כל זה, היה מתיישב ועושה את עצמו נרדם על הספה.

השלב הראשון היה לתת לו לחקור. גם לו וגם לי. ניתן ללמוד הרבה על ילד מהדרך שבה הוא פועל כשאף אחד לא דורש ממנו כלום.

השלב השני היה להציב מהן הדרישות שמצופות ממנו, אבל בדרך כיפית!

בעדינות לא מתפשרת להגיד מה מותר ורצוי לעשות בחדר עם שיווה ומה לא.

זוכרים את החזרתיות שהזכרתי מקודם?

אז גם שמלמדים משהו חדש, או מציבים כלל חדש, החזרתיות, ההתמדה והתזכורת שוב ושוב היא חשובה.

בהתחלה, הייתי פותחת לו שעון ואומרת לו, במשך דקה וחצי אנחנו מבצעים את המשימה שאני נותנת לך, ואחר כך יש לך 3 דקות לעשות שטויות עם שיווה.
בדקה וחצי שלי אני מעודדת הרבה, מחזקת אותו המון ומציבה יעד שהוא פשוט כדי שירגיש סיפוק ותחושת מסוגלות. ב3 דקות שלו, הוא חייב לשמור על הכללים של החדר, אבל יכול לעשות מה שהוא רוצה ואני ממש מתאפקת לא להתערב.

איך אני יודעת שהתקדמנו?

שמגיעות ה3 דקות שלו לבד והוא מעדיף שנעשה משהו ביחד.

מבחינתי, ברגע שהגענו לשלב הזה בקשר בנינו אפשר להתחיל להוסיף את השיח היותר עמוק, אפשר לעלות את סף התסכול והקושי ומתחיל החלק שאני הכי אוהבת.
הרגעים בחדר הופכים להיות משותפים יותר, למילה שלי יש יותר משמעות בעיינו, שיווה יותר חשובה לו ומהווה בשבילו מוטיבציה והוא שותף מלא בתהליך שלו.

ומפה היצירתיות היא אין סופית!

 

מה עושים עם ילדים שלא ממש אוהבים כלבים אבל מגיעים לטיפול?

אני אתן דוגמא על ילד בן 4, רמת תפקוד נמוכה, לא מדבר בכלל, הגיע כי ההורים ראו אותו מלטף כלב ברחוב וחשבו שאולי הוא אוהב כלבים וטיפול מסוג כזה יעשו לו טוב.

עיקר העבודה הייתה להרגיל אותו לנוכחות של הכלב, להשתלט על נפנופי הידיים, ללמוד לגעת בשיווה בצורה נעימה ולא למשוך או להכאיב, ללמוד להקשיב להוראות פשוטות כמו: שב/תחזיק/תלטף/תפתח את היד וכו'

המפגשים הראשונים היו בעיקר ללמוד מה הוא אוהב לעשות ומה מניע אותו. לקח קצת זמן למצוא את החיזוק האולטימטיבי אבל בסוף הוא נמצא – משחק של השחלת חישוקים.

בשלב הזה, אחרי מציאת החיזוק המתאים, אני עובדת בשיטת טיפול שנקראת ABA.

זאת השיטה האהובה עלי עם ילדים על הרצף האוטיסטי ואני ממליצה לכל אחד שרוצה לעבוד עם ילדים כאלה – להתמחות בה.

הייתי מגישה לילד את המשחק, ובסיום הייתי שואלת אותו אם הוא רוצה שוב?

אם התשובה הייתה כן, הייתי מבקשת שקודם ילטף את שיווה ואז נשחק.

ככה, לאט לאט בין חזרה לחזרה במשחק הייתי משלבת משימות שקשורות בכלבה
לפעמים ללטף, לפעמים להאכיל/ לסרק/ לזרוק כדור…

לא תמיד הייתה היענות ולפעמים זה יוצר תסכול אצל הילד כי הוא רוצה את המשחק ממש עכשיו. ואני מזכירה שהאינטראקציה עם הכלב לא הייתה הנאה בשבילו.

לכן, חשוב ללמוד איך נכון להגיב, איך מנתבים את התסכול ומה הגבול המתאים עם כל ילד לדרישה.

ככל שהוא חיבר בין שיווה לבין המשחקים שהוא אוהב – שיווה נתפסה בעינו כדבר חיובי וטוב ונראה שהמשחקים פחות מעניינים אותו והוא מעדיף אותה.

שוב, בשלב הזה, שזה השלב האהוב עלי, אפשר להתחיל לעבוד לעומק על כל המטרות הטיפוליות שהצבנו.

 

לסיכום,

כלבים יכולים להשתלב בעבודה עם ילדים על הרצף האוטיסטי בצורה נפלאה.
יש משהו בכלבים שמוציא מהם הרבה צדדים של רכות, עדינות, צחוק ומאפשר להם הרבה רגעים של רוגע והכלה.

אלה דברים שהלוואי והייתי יכולה להסביר במילים אבל צריך לראות מקרוב.

2 דברים חשובים בעבודה מסוג כזה:

  1. תאהבו את האוכלוסייה באמת כי לא תמיד זה פשוט ואהבה כפיהם חייבת לנצח. כן, קיטשי אני יודעת ..
  2. צריך כלב עם הרבה יכולת הכלה. גם של מגע פיזי עמוק ולא נעים וגם של רעש וסיטואציות.

 


סיון קסלר – מטפלת בעזרת כלבים ומלווה תהליכי התפתחות והעצמה.

050-7625583

טיפול בעזרת כלבים כלבנות טיפולית

ה"אני" הפרטי שלי אל מול ה"אני" המטפלת שבי

חשבתי הרבה במה אשתף … אלה שמתחברים לעולם הטיפול ועולם הכלבים.

אולי בחוויות שלי עם איבי הכלבה הטיפולית שלי?

אני מספרת ומפרסמת כל הזמן.

אולי בהצלחות שלי?

מלוקק מדי.

במגוון האוכלוסיות שאני עובדת איתן?

נראה לי נדוש מדי…

בחרתי לשתף אתכם במקרה שהעמיד אותי מול עצמי –

ה"אני" הפרטי שלי אל מול ה"אני" המטפלת שבי.

 

מדובר על נער בן 12. חכם, שנון, מתוחכם, ציני, בעל המון מגננות ורגישות שיא.

מתלוות לכל זה המון בעיות התנהגות.

אני נוסעת אליו כל שבוע מנתניה לפתח-תקווה. רק בשבילו.

אמו הגיעה אליי כי שמעה עליי במקום מסוים – איזה תענוג לדעת ששמי מתגלגל אי שם ברחבי הארץ!

מעבר לטלפון, אמא מתוסכלת שמונה את רשימת הבעיות של בנה מולה, מול הגורמים בבית הספר, מול חברים, מול אביו ועוד ועוד…

ואני מהצד השני של הטלפון מגלה הבנה, מהנהנת ובטוחה בעצמי. יודעת בדיוק מאיזה כיוון אגש לכל בעיה שהיא מציינת. מרגישה מוכנה לכל סיטואציה.

כמובן שלצד זה אני מזכירה לה כל הזמן שזה תהליך שיכול לקחת זמן.

 

התחלנו.

לאחר 3 מפגשי היכרות שהיו טובים להפליא, החלטתי שזה הזמן להתחיל לשקף לנער את ההתנהגות שלו.

כמובן בהדרגה. רק דבר קטן. הרי צריך להתחיל ממשהו…

אותו נער בן 12, נעמד קפוא במקום, נועץ בי מבט לתוך העיניים ומטיח בי –

"לא בא לי להיות פה!

את לא תלמדי אותי על כלבים, הרי אני מגדל כלב 4 שנים ואני יודע הכל!

אני רוצה לעלות הביתה!

לא רוצה יותר את המפגשים שלנו!

כשאני רוצה לפגוע, אני יודע לפגוע בדיוק בנקודה הרגישה!!

את כלום בשבילי!!!!"

 

הבטן שלי התכווצה.

זו הפעם הראשונה שאני מתמודדת מול התנגדות כזו קיצונית.

נפגעתי מנער בן 12.

אבל אני יודעת ואומרת לעצמי כל הזמן שאני צריכה להיות 'עוגן', להמשיך לשדר ביטחון וחוסן.

ניסיתי להציע לו להירגע, ואולי לתפוס את ההזדמנות להירגע בעצמי, בתוך תוכי.

למצוא רגע לסדר את הבלבול שהתחולל בין עצמי לבין המטפלת שבי.

אבל הוא התעקש ללכת.

 

אמו התקשרה להבין מה קרה.

הסברתי והצעתי שירד חזרה להגיד לאיבי שלום מכיוון שנעלם לה לפתע והיא נותרה מבולבלת (ואולי בכלל דיברתי על עצמי).

זה עזר לו לרדת בחזרה.

הוא התנצל עמוקות בפני איבי (וברור לי שבדרך זו גם חיפש את הסליחה אצלי), אך עדיין נשאר מבוצר בעמדתו וחזר חזרה הביתה.

 

אמו ובן זוגה ירדו לדבר איתי. להבין לעומק מה קרה ואיך נפעל מכאן.

זה עזר לי לאסוף את עצמי מבפנים, להתנער מהפגיעה האישית שחוויתי ולשים את המטפלת שבי במרכז!

לאחר שניתחתי עבורם את מה שקרה, העזתי להגיד שאני שמחה שזה קרה ושמכאן מתחילה העבודה!!

אמו התרגשה עד דמעות מהאמונה שלי בבנה.

לאחר שיחה ארוכה, הצעתי שינהלו איתו שיח רגוע שבסופו הוא יצטרך להחליט אם להמשיך להיפגש איתי ועם איבי.

 

באותו לילה,

קיבלתי הודעה קולית מאותו נער שנשלחה דרך הטלפון של אמו.

קולו רעד.

הוא התנצל שפגע בי והודה בכך שכאשר הוא כועס, המילים יוצאות לו מהפה ללא שליטה, אך כאשר מתעשת על עצמו, מבין כמה המילים הללו היו קשות ופוגעניות.

כתבתי לו בחזרה הודעה מכילה, מבינה, בעלת המון רצון לעזור לו והמון תקווה להמשך.

 

לאחר שהחליט בשיח עם אמו להמשיך במפגשים, כמה דקות לפני המפגש השבועי שלנו התחרט ואמר לאמו שהוא לא רוצה להגיע!

בדיעבד הבנתי, שהוא חשש להתמודד מולי. הוא חשש מהתגובה שלי.

הוא חיכה לי למטה. קצת מסתתר, קצת מבויש.

לאחר מס' דקות ארוכות שהלכנו ברחובות בחיפוש אחר נקודה מתאימה להתמקם בה תוך ניהול שיח רגיל, החלטתי להתייחס למפגש הקודם ולמה שקרה בו.

גיליתי שהוא לא הקדיש זמן לקרוא את ההודעה ששלחתי לו בחזרה.

כששאלתי ממה חשש? דיבר על אכזבה ודחייה.

הצעתי לו שנקרא את ההודעה עכשיו יחד, והוא קרא אותה בקול.

כשסיים, שאלתי אותו איך הוא מרגיש?

הוא אמר לי שהוא מופתע. שהוא רואה שאני מבינה אותו. שהוא רואה שאני רוצה לעזור לו להתמודד מול הקשיים שלו.

 

במפגש הזה,

השיח התנהל בגובה העיניים.

גיליתי כמה הנער בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה. כמה עומק והבנה יש לו על עצמו.

שמתי את האחריות בידיו – להחליט, ממש כאן, מולי, האם הוא מוכן לעבוד על הדברים ורוצה להמשיך להיפגש איתי ועם איבי.

הוא החליט שכן.

במפגש הזה,

הבנתי כמה האופן בו התנהלתי פעם קודמת היה נכון.

כמה החוסן ששידרתי מולו למרות הפגיעה האישית שלי, שידר לו ביטחון.

כמה הרצון שלי להמשיך ולעבוד איתו, הראה לו שאני לא מוותרת עליו כמו כולם.

במפגש הזה,

הבנתי באמת ובתמים כמה הכלב הוא מתווך משמעותי לרגשות שלנו.

הבנתי לעומק כמה איבי היא העוגן האישי שלי וכמובן של המטופל.

הבנתי כמה "המטפלת" שבי חזקה ומוכנה לספוג ולהתמודד.

הבנתי כמה ההחלטה לעסוק בכלבנות טיפולית, הייתה נכונה ומדויקת עבורי.


מעין מור – טיפול בעזרת כלבים ואילוף כלבים 052-5655495

טיפול בסיוע כלבים כלבנות טיפולית

טיפול בסיוע כלבים – כלבנות טיפולית

זיגמונד פרויד מוכר כחלוץ בכל הנוגע לשיתוף כלבים בסטינג טיפולי, במהלך הפגישות שלו בשנות ה -30, צ'או צ'או בשם ג'ופי נשאר לצדו במשרד. פרויד שם לב שמטופלים נעשו נינוחים, רגועים ומתאפשרת פתיחות בעולמם הפנימי של המטופלים כאשר הכלבה היתה נוכחת, וזה עזר לו לבנות קרבה ולבסס ברית טיפולית איתנה.

הוא תאר באחד הכתבים שלו את ההשפעה של הכלב שלו במפגשים הטיפוליים. הוא תיאר שכאשר הכלב היה נוכח המטופלים הראו תסמינים של הרגעות ומעבר מהמערכת הסימפטית למערכת הפאראסימפטית, כלומר ממצב של "הלחם או ברח״ למצב של הירגעות ופיתחו אמון בתהליך.

ההתחלה הרשמית של טיפול בסיוע בבעלי חיים קשורה דווקא למלחמת העולם השנייה, כאשר טרייר יורקשייר בשם סמוקי ליווה את הרב"ט וויליאם לין בעת ביקור בבתי חולים לחיילים בניו גינאה ושם לב כי נוכחותה שיפרה את מצב רוחם של הפצועים.

למרות כל זאת, רק בשנות ה -60 נעשה מחקר מתועד ראשון של כלב שעבד כ"מטפל". הפסיכותרפיסט האמריקני בוריס מ' לוינסון טען כי נוכחותו של הכלב שלו ג'ינגלס הוסיפה "מימד חדש לפסיכותרפיה של הילד". למרות התנגדותם של עמיתים, לוינסון הגן בתוקף על השימוש בכלבים כעזר.

ההשפעה המרגיעה של כלב יכולה לסייע בהפחתת התגובה הגופנית היווצרות הסימפטומים, בדרך של עבודה גופנית, הגברת המודעות לשינויים הגופניים- חיצוניים ופנימיים, ול"חוש החישה", החל מהיציבה תנועות-גוף וטון דיבור ועד לגוון העור חום-קור והתרחבות האישונים. זאת, במטרה להתחבר לשפת המוח האחורי וחוכמת הריפוי הפיסיולוגית הטבעית במיוחד לאנשים שחוו טראומה. טיפול בעזרת כלבים יכול להפחית את תגובת האיום המאפשרת מעורבות קהילתית מוגברת.

"הכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם", ״כולו לב ״ הכלב חולק אהבה ללא גבולות וגם מקבל ללא תנאי . לכל מי שמחזיק בכלב יכול לראות שיש לו יכולות תקשורת אמפתית ותהליכי התקשרות שונים . טיפול בסיוע כלבים פותח דרך ומהווה גשר מאחד לעולמו של המטופל, עוזר לפתח כישורים חברתיים, שליטה עצמית גבוהה יותר, אמון, חמלה, ענווה, קבלת האחר, אמפתיה שיפור הביטחון העצמי והעצמה אישית.

טיפול בסיוע כלבים או כלבנות טיפולית היא גישת טיפול ייחודית המשלבת בתוכה אלמנטים חברתיים, חינוכיים, רגשיים קוגניטיביים,התנהגותיים ושיקומיים בעזרתם ובנוכחותם של הכלבים. הגישה הטיפולית מיועדת לאוכלוסיות שונות ומגוננות ובגילאים שונים כגון נוער בסיכון, טראומות, הפרעות קשב וריכוז, אוטיזם, אלימות במשפחה, CP, קשישים, א.נשים בעלי צרכים מיוחדים.

תרפיה בעזרת כלבים היא שיטת טיפול רגשי קוגניטיבי והתנהגותי עם מרכיב פיזיולוגי אשר תורמת, מפתחת ומעצימה את היכולות הרגשיות, התקשורתיות והמוטוריות של המטופל. הקשר המשולש בטיפולים הנו מיוחד וייחודי, הטיפול מתבסס על מפגשים ישירים עם כלבים.

הקשר בין בני האדם לכלבים הוא קשר המבוסס על,אהבה, נתינה ואמון . הכלבים ניחנים ביכולת לתקשר, לעורר רגשות ולהסיר מחסומים רגשיים. יכולות אלו מהוות בסיס לשותפות בכלבים לטובת טיפול באנשים. המפגש בין כלבים לבני אדם מאפשר נתינה וקבלת אהבה, מספק חיזוקים חיוביים וחווית הצלחה ובכך תורם לשיפור רווחתו הנפשית והפיזית של המטופל.

הקשר בין האדם לכלב הוא קשר שיש בו הרבה קסם רוח וגם מסתורין. רוב הכלבים הם בעלי חיים מבויתים "התלויים" באדם במערכת יחסים סימביוטית ; הכלב נשען וזקוק לאדם המטפל בו והופך להיות חלק אינטגרלי מחייו : משחק, אוכל, שתייה, הגנה, תנועה, בית. הכלב בהיותו בעל חיים האוהב וזקוק לפעילות ומשחק, מסוגל להתייחס אל מה שאנו קוראים "עבודה" כאל משחק, " כלב עובד = כלב מאושר". בדרך זו ולאור עובדה זאת ניתן ללמד את הכלב לבצע פעולות,פקודות ומשימות. האדם למד להיעזר בכישוריו של הכלב למטרות עבודה, משימות ושירות כגון נחייה לעיוורים, עזרה לנכים ולחרשים, א.נשים המתמודדים עם PTSD, א.נשים הסובלים מאפילפסיה, סכרת ועוד….
לעומת זאת בשנים האחרונות פותחו גישות ונלמדו האפשרויות הטיפוליות הגלומות ביצירת תהליך מעצים ומרפא בקשר הקסום והנאמן בין האדם לכלב: הכלב מקבל את האדם ללא שיפוטיות, ללא ביקורת מילולית או התנהגותית וללא תנאים. אנשים המתקשים ביצירת קשר מוצאים לעתים כי קל להם יותר ליצור קשר עם כלב. בהדרגה, ניתן ללמד ולשפר את היכולות במודל של ההתקשרות של בולבי ביצירת קשר עם הכלב כדי לפתח קשר גם עם אנשים. יכולתו של הכלב להתמודד עם התנהגויות כמו רעש, השתוללות, מתח, כעס, חרדות, מופנמות, תוקפנות אי- שקט וכד' הופכות אותו "לשותף האידאלי" עבור ילדים ואנשים בני גילאים שונים. נוכחותו יכולה להרגיע ולתמוך בשעת מצוקה, חרדה, כעס, תסכול ובדידות. הכלב יכול, בנוסף לכך גם לעורר תגובות רגשיות חיוביות אצל האדם, להלהיבו ולהפיג את בדידותו.

הקשר עם הכלב יכול לפתוח פתח ולהוות גשר מאחד ומתווך לעבודה שיקומית הכוללת קבלת אחריות לכלב, ביצוע משימות הקשורות לגידולו ואילופו וגורם מדרבן לתרגול מיומנויות-חיים חשובות לאדם. הדימוי העצמי של האדם, שיפור הערך העצמי, יצירת התקשרות בטוחה ובטחנו בעצמו עשויים לצמוח באמצעות יצירת "חוויה מתקנת" הן של קשר עם יצור חי אחר והן של מסוגלות, אחריות ושליטה שהושגו באמצעות העבודה עם הכלב.

בכל אדם מצויים הכוחות לחולל שינוי, להרחיב את גבולות המחשבה והתודעה העצמית.
יש תקופות בחיים שדי לנו בכך על מנת לצמוח ולהיות בתנועה. ובתקופות אחרות, כל מה שנחשוב ונעשה לא מפוגג תחושות של תקיעות, חוסר הגשמה עצמית, חוסר שמחה ודיכאון,חרדות ,טראומות ועוד……..

התהליך הרגשי הוא הזמנה למסע משותף, הזדמנות למקום שיש בו הקשבה ותמיכה רק בשבילכם. מקום בו אפשר לחשוב ביחד ולבטא רגשות כמוסים.


מאת: יוני יושע

לוגותרפיסט, מטפל ב EMDR & SE

ראש תחום טיפול רגשי במרכז אופק.

טיפול בעזרת בעלי חיים - כלבנות טיפולית | רכיבה טיפולית

טיפול בעזרת בעלי חיים – כלבנות טיפולית | רכיבה טיפולית

מהו טיפול בסיוע בעלי חיים עבורי.

לגעת בחיים ולשפר את הבריאות באמצעות כוחם של בעלי חיים.

עבורי בעלי החיים הם שותפים לתהליך ולא אמצעי.

הקשר עם בע"ח מהווה במה להתמודדות עם קשיים תחושתיים, עם תכנים מהעולם הפנימי ועם קשרים בין אישיים. כאשר אנשים ובעלי חיים נפגשים מתאפשר חיבור מיוחד בין עוצמות, חוויות וחושים, נפתח פתח להכרות אחרת בין האדם לבין עולמות התוכן השונים שלו. האינטראקציה עם בעלי החיים בטיפול מאפשרת קשר טיפולי בלתי מילולי והשלכה מעולמו הרגשי של המטופל על בעל החיים.

לבעלי חיים כוח מיוחד. הם אוהבים אותנו ונאהבים על ידינו. הם מגיבים באופן פעיל ומותאם לתחושותינו, מעשינו והאופן בו נתייחס אליהם ולא פעם הופכים לחבר קרוב.

זהו הבסיס הראשוני לעבודה וטיפול עם בעלי חיים. בעלי החיים מהווים גשר להשגת המטרות המבוקשות. באמצעותם ניתן להגיע למטרות טיפוליות רבות ולתת מענה על צרכים רגשיים ופיזיים מסוגים שונים.

בניגוד לקשר האנושי, הקשר עם חיות המחמד הוא בלתי מילולי, ישיר ולא דורשני ולכן יכול לתרום לשיקומם הרגשי והפיזי, לרגיעה כללית, לפיזור תחושת דיכאון ולקשר סוציאלי טוב יותר באוכלוסיות להן מאפיינים מיוחדים.

שילוב בין טיפול בעזרת בע"ח וטיפול דינמי מטרת הטיפול היא לשפר את איכות חייו של המטופל. שינוי בהתנהגויות בלתי מסתגלות ועיבוד תכנים רגשיים שונים, הם אלה שיחוללו את השינוי הרצוי. טיפול בעזרת בעלי חיים הינו תהליך תרפויטי המבוסס על מפגשים של המטופל עם חיות שונות, באופן בו מתקיים משולש טיפולי – מטופל-מטפל-חיה.

מפגש זה הוא מידי, ישיר, נקי, ההופך את המפגשים למקום נח, בלתי אמצעי ומכיל. מקום זה, מעבר להיותו חווייתי, מאפשר תגובות ספונטניות מול בעל החיים, שיש בהן כדי לספר את הסיפור של המטופל.

 


מאת: יוני יושע

לוגותרפיסט, מטפל ב EMDR & SE

ראש תחום טיפול רגשי במרכז אופק.

קורס כלבנות טיפולית

לימודים מבפנים – תהליך הכשרת מדריך כלבנות טיפולית

אני זוכרת בבירור את הרגע הזה שגיליתי על קורס כלבנות טיפולית.

פתחתי את העיתון וראיתי כתבה על איזו כלבנית ועל עבודת החיל שהיא עושה, שמחתי לגלות שקיים בכלל דבר כזה.

אם לחזור מעט אחורה, הגיע הזמן שלי לקבל החלטה, לאן אני הולכת להתפתח, איזה מקצוע אני אבחר לי לחיים. ידעתי שספסל הלימודים באוניברסיטה זה לא עבורי, ידעתי שלשבת וללמוד במשך שעות זה לא משהו שאצליח לקיים. יש לי צורך עז בתנועה, שינויים, אנשים שונים, מקומות שונים.

הרגשתי אבודה ולא ידעתי לאיזה כיוון ללכת, ואז התגלה בפניי המקצוע המדהים הזה- כלבנות טיפולית.

אז לקחתי את המושכות לידיים והתחלתי לחקור, גיליתי מבחר מטורף של בתי ספר לאילוף , גיליתי מה תהליך הלימודים דורש – להיות מאלף ולאחר מכן לעבור הכשרה נוספת בקורס כלבנות טיפולית, גיליתי שזה ידרוש ממני להביא כלב נוסף ולעבור הכשרה אינטנסיבית על מנת להפוך לאשת מקצוע.

קיבלתי החלטה שלא משנה איפה ממוקם בית ספר לאילוף , העיקר שיהיה הכי טוב!

נפגשתי עם כל כך הרבה נציגים של בתי ספר לאילוף, הייתי בימים פתוחים, ראיתי שיעורים ואף אחד לא הצליח לתפוס אותי עד שהגיעה השיחה מבחורה בשם שלי, נציגת מרכז אופק, שהייתה אדיבה ונחמדה וסיפרה לי על תהליך הלימודים, הופתעתי לגלות כמה המסלול המוצע רחב ידיים ומקיף, כמה מקצועיות מרכז אופק מציע ולמרות המרחק החלטתי להגיע לפגישה.

אני לעולם לא אשכח את השיחה הראשונה שלי עם עמרי, מנהל בית ספר לאילוף , נפגשנו בכלבייה, עמרי הסביר לי בפירוט על תהליך ההכשרה והראה לי את הכלבייה, כבר בדרך הביתה קיבלתי החלטה. ידעתי שזה המקום עבורי, ידעתי שמרכז אופק יהיה בית הספר לאילוף היחיד שיספק לי את ההכשרה האולטימטיבית.

את היום הראשון לדעתי אף אחד לא שוכח. בטח ובטח לא את הפעם הראשונה בה בוחרים כלבים לעבודת האילוף, וואו, קרנתי מאושר, עד שבחרתי בכלב הכי מופרע שיכולתי לבחור ככלב ראשון, נשרכתי אחריו כמו עלה נידף ברוח, לא הבנתי לאן נעלמה כל התקשורת הטבעית שלי עם כלבים, מה קורה פה?

לבסוף, עברנו תהליך מדהים והרקולס מצא בית. הייתי הכי צעירה בקורס, ממש ילדונת ליד כל השאר, למזלי מצאתי את עצמי בין חבורה של אנשים מקסימים שעטפו אותי מכל כיוון. מצאנו חיבור אמיתי בתוך הקבוצה.

גיליתי במהלך לימודי אילוף כלבים אנשי מקצוע מדהימים שכל מה שרציתי הוא לשאוב מהם כמה שיותר מידע, לקבל כמה שיותר הכוונה ולהצליח יום אחד להגיע לרמה הזו.

את הבומבה האמיתית חטפתי כשסיימנו את לימודי אילוף כלבים, הייתה הפסקת התארגנות קצרה לקראת קורס כלבנות טיפולית. כל כך רציתי קולי ארוך שיער, חיפשתי בלי סוף, הצלחתי להגיע לרכזת הגזע והתחננתי לעזרה, לא היו שגרים באותו זמן ולכן לא יכולתי לקחת גור לקראת הלימודים. החלטתי להתחיל לחקור לעומק על שאר הגזעים ולקבל החלטה מושכלת. אז גיליתי את הגולדן, גזע מדהים שתפור בדיוק למידותיי. אני לא אשכח את הימים הראשונים של קליף בבית, הייתי בטוחה שאני הולכת להחזיר אותו, לא יכולתי להתמודד עם התסכול שלו, הבכי הבלתי פוסק, לא ידעתי איך להכיל את מה שקורה לי בבית. אני זוכרת את השיחה עם אמא שלי אחרי כמה ימים בלי שינה ״קחי אותו מפה, אני לא רוצה אותו!״ בכיתי לה. לקח לי זמן למצוא את החיבור לקליף, הוא היה גור מושלם ואיכשהו למרות זאת לא הצלחתי להתחבר מיד. תוך זמן מה קליף כבש אותי, גילה לי עולמות שלא ידעתי- סבלנות מה היא, התמדה, חשיבה מחוץ לקופסה, דאגה ללא גבול ואיך שומרים על משמעת עם גור שנראה בכלל כמו אפרוח שבא רק למעוך מרוב חמידות.

אז התחיל התהליך המורכב באמת, זה שלא ציפיתי לו, גילוי עצמי שלא נגמר. כל שיעור במהלך קורס כלבנות טיפולית ללא יוצא מן הכלל גיליתי דברים חדשים, על עצמי, על העולם, על כלבים, על אנשים והחיבור בין כל הגורמים. ענת שליוותה אותנו במהלך ההכשרה התגלתה בפניי כאישה עוצמתית עם חשיבה יצירתית שאין כמוה, עם דרייב שלא נגמר ללמד ולהכשיר ואיחלתי לעצמי שיום אחד אתקרב לידע והיכולות שלה.

אז גם גיליתי את יוני, מרצה על, שהצליח להוציא ממני שדים שמעולם לא הצליחו להוציא. את השיעור עם הקלפים הטיפוליים אני לעולם לא אשכח. ישבנו במעגל, בחרנו שדים וחלומות ופתאום ממני המילים בלי שליטה. שיתפתי, פרקתי, זה היה מפגש שנגע בכולנו. אותו יום הפיח בי תקווה.

אחד הדברים שליווה אותי לאורך התהליך הוא התהייה האם אני מספיק מוכנה להשתלב בתהליך טיפולי באנשים אחרים. בפן הכלבני הצלחתי לשלוט בצורה טובה אבל הפן האנושי הפחיד אותי. חששתי שאני צעירה מידי, שמי בכלל ירצה לעבוד עם בחורה שרק התחילה את החיים הבוגרים שלה אך לאט לאט, ככל שהתמדנו בלימודים, העמקנו ולמדנו עוד ועוד התחלתי לקבל ביטחון, הרגשתי שאני מתחילה להצמיח כנפיים ואוטוטו אוכל לעזוב את הקן.

חרדת מבחנים זה דבר המלווה רבים מאיתנו, הקושי להתמודד עם עיניים הנשואות אלייך או הדף והעט שמסרבים להתאחד. כפות הידיים המזיעות, הדופק המהיר, הראש שרץ לכל כך הרבה כיוונים. מבחנים זה לא הצד החזק שלי ועדיין המעטפת שקיבלתי אפשרה לי לצלוח מבחן מבחן. את המבחנים המעשיים למדתי לאהוב, נהגתי להסתכל על קליף, לשכוח שיש סביבי אנשים ולחשוב על עוד סשן עבודה, הוא היה מצליח לאזן אותי.

אז הגיע המבחן המסכם, עברנו אותו בהצלחה יתרה אך משהו לא היה כשורה.

קליף לא היה במיטבו, הוא היה עייף, הוא נתן את כל כולו אבל ראו את הקושי בעיניו.

הגענו הביתה וחשבתי שאולי קצת מנוחה תעורר אותו מחדש. לקראת הערב כשראיתי שמצבו לא משתפר לקחתי אותו לוטרינר, שם אושפז למשך שבוע לאחר שגילו כי נושא פרוו, מחלה ארורה שמאוד קשה לצאת ממנה. בסוף השבוע לקחתי את קליף הביתה אחרי שמצבו השתפר, באותו לילה קליף כבר לא התעורר.

ליבי נשבר והרגשתי שכל עולמי חרב עליי. איך לקחו לי את החבר הכי טוב שלי?! יום למחרת כבר החלטתי שללימודים אני לא חוזרת. כלבים כבר לא יהיו לי ועולם הכלבנות כבר לא בשבילי. לא יכולתי לדמיין את עצמי בעולם הזה בלעדיו.

אם לא צוות מרכז אופק שלא נתנו לי להרים ידיים סביר להניח שלא הייתי בתחום הזה היום. ליוו אותי, דאגו לי, בכל יום מישהו מהם התקשר לראות מה איתי. חבריי המדהימים בקורס כלבנות טיפולית החליטו להירתם ולעזור לי לרכוש כלב חדש. לא יכולתי שלא להתרגש מרוב תושייה של כל האנשים סביבי שהרימו אותי למעלה.

לבסוף אחרי חצי שנה חזרתי לקורס עם גור קטנטן חדש, כמובן שגולדן. את תהליך ההכשרה השני עברתי כהרף עין. פתאום עם ניסיון רב של הכשרת כלב טיפולי ראשון, השני היה פשוט יותר. ריצ׳י היה גור יפייפה, ג׳ינג׳י שובב שכל רצונו בעולם הוא להסב לי אושר.

לשמוע את השאלות של הסטודנטים בשיעורים הראשונים נשמע לי תמוהה, איך הם לא יודעים? עד שבמבט לאחור הבנתי שכולנו היינו ככה, יש איזשהו שוק כשרק מתחילים, פתאום עם גור צעיר, למרות הניסיון שצוברים בקורס אילוף כלבים.

אחרי שסיימתי תהליך נוסף עם כלב חדש, עברנו את המבחן ההכשרה המסכם, הגיע הזמן להתחיל סטאז׳. את הסטאז׳ הראשון עשינו בהוסטל של מתמודדי נפש, אני לעולם לא אשכח את דרורה המטופלת הראשונה שלי.

בסוף כל מפגש עם המטופלים נדרשנו לכתוב רפלקציה על הטיפול וכיצד הרגשנו. החלק הקשה ביותר עבורי היה לכתוב מה אני מרגישה, שוב החשיפה הזו. בשלב מסוים היה לי קושי כל כך גדול עם המטופלת ועם ההתמודדות עם הרגשות, זו הייתה הפעם הראשונה שחיפשתי מפלט, נבהלתי מהתחושה הזו, עם הזמן, עם הליווי האישי המקצועי והתמיכה החברית הצלחתי לשבור את המחסום ולבסוף להגיע לליבה של דרורה ולהתגבר על הקושי ולהצליח לעבור יחד איתה תהליך חיובי משמעותי.

הסטאז׳ השני הינו סטאז׳ קבוצתי אותו עשינו עם בני נוער במוסד גמילה. חבורה של ילדים מדהימים שהצליחו לכבוש אותי במהירות. שם מצאתי את האוכלוסייה המושלמת עבורי. תחילה היה לא פשוט כלל. להשתלט על חבורה של בחורים ולגרום להם לרצות לשתף פעולה, לאט לאט חדרנו את החומות האדירות והצלחנו לבנות תהליכים מדהימים. הפרידה הייתה קשה אבל מרוממת. אני זוכרת את הדרך הביתה בפעם האחרונה. האזור היה כל כך יפה, הייתה שקיעה שלא יכולתי להתעלם ממנה. הנחתי את היד על הראש של ריצ׳י שהיה רדום אחרי יום עבודה והרגשתי כל כך גאה.

זה הזמן שלי לצאת לעולם האמיתי!


מאת: נועם טליוסף

מאלפת כלבים מוסמכת, כלבנית טיפולית.

חברת צוות מרכז אופק, קורס כלבנות טיפולית.

למידע אודות קורס כלבנות טיפולית לחצו כאן 

כלבנות

חרדה ופחד מכלבים – טיפול בעזרת כלבים

כחלק מהעבודה  שלנו בכלבנות טיפולית, מיה ואני מגיעות לעבוד בבתי הספר. בכל פעם מחדש כשאנחנו צועדות לנו במסדרונות בית הספר, ישנם ילדים אשר נבהלים או נרתעים ואפילו בורחים מאיתנו. גם בטיולים בפארק אני נתקלת בלא מעט מקרים של ילדים שחוששים מנוכחות אפילו רחוקה של כלב.

פחד מכלבים, או צינופוביה (cynophobia), מתבטא בחרדה מתמשכת, הימנעות וחששות לא רציונליים מכלבים.

חרדה מבעלי חיים מייצגות חלק ניכר מתת-הסוגים השכיחים ביותר של פוביה ספציפית, עם שיעור של 12.1% בקרב נשים ו -3.3% בקרב גברים. 38% מהפונים לטיפול פסיכולוגי סובלים מרמה זו אחרת של חרדה מכלבים.

אחד התחומים של כלבנות טיפולית שאני מאד נהנית ומקבלת הרבה סיפוק ממנו הוא הטיפול בילדים שסובלים מחרדה מכלבים. לפני שאכנס להיבט הטיפולי אתייחס להבדל בין פחד לחרדה.

הפחד הוא חלק בלתי נפרד מחיינו. הוא חיוני ותפקידו לעזור לנו להישמר ולדאוג לעצמינו. לעומת זאת החרדה מגבילה אותנו, מחלישה את היכולת שלנו לתפקד ולשמור על עצמינו. מכיוון שהתחושה הפנימית בפחד ובחרדה היא זהה, התסמינים הגופניים הם דומים, בשני המקרים ישנן תגובות פיזיולוגיות כמו הזעה, דופק מהיר, לחץ בחזה, שינוי בראיה וכדומה, ניתן בקלות להתבלבל בין חרדה לבין פחד- אך פחדים וחרדות הם שני דברים שונים לגמרי.

פחד מופיע אל מול איום שקיים בפועל כרגע, למשל כשמכונית מתקרבת אליך במהירות או נסיעה ברכבת הרים, במקרים כאלו ברור לנו מדוע הגוף שלנו נערך לבריחה ולמה אנו חשים דופק מואץ.

חרדה היא מצב תמידי של פחד פנימי שאינו תלוי סיטואציה או סכנה ממשית, תחושת פחד שמתקבעת בנפש בעוצמות גבוהות ללא תלות באירוע או בהיגיון, והיא מפעילה את מנגנוני ההגנה במפתיע בדמות התקף חרדה.

החרדה תוקפת אותנו בשלושה ממדים:

הממד הפיזיולוגי – הגוף מתכונן לעימות ומפעיל מנגנון הגנה המכונה 'מלחמה או בריחה' (fight or flight) וגורם לסימפטומים זיעה קרה, דופק מואץ, יובש בגרון ועוד.

הממד הנפשי – מחשבות מעוררות חרדה בסגנון של "מה קורה לי? האם אני משתגע?", עצבנות, לחץ וכד'.

הממד ההתנהגותי – בראש ובראשונה הימנעות מהמצב מעורר החרדה ולעתים אף התנהגויות אחרות שקשורות למצב מעורר החרדה. למשל אני אמנע מלהתקרב לכלב אבל גם אמנע מללכת לפארק שמא אפגוש שם כלב.

ההימנעות במקרה של חרדה אינה הימנעות מהדבר המאיים (כלב) אלא יותר הימנעות מהתחושות שהוא מעורר בנו. תחושות שקשורות למנגנון ה"מלחמה" או "בריחה". כך שמה שהיה פעם דבר תמים (כלב) הופך להיות אזהרת חירום לכך ש"רגשות לא נעימים נמצאים שם", התחושות הלא נעימות האלו גורמות להימנעות או יוצרות "פחד מהפחד". הטריגר (הכלב) והרגשות הופכים להיות חבילה מפחידה אחת. הימנעות לכן הוא מנגנון אדפטיבי, פתרון ברור, אולם הוא מביא איתו בעיות משלו. (במאמר מוסגר: מרתק לראות איך הפסיכולוגיה של הכלב ושלנו כל כך דומה. והרי כל מה שכתבתי עד כה כל כך מוכר בעבודת אילוף עם כלבים עם בעיות התנהגות).

המטופלים שמגיעים אלי במסגרת כלבנות טיפולית, הם לרוב ילדים בגילאי בית ספר, כשאני שואלת את ההורים מה היה עד כה, התשובה לרוב היא שההימנעות הייתה הפתרון היעיל ביותר כדי להשקיט את החרדה של הילד וגם ההימנעות שלהם  להתמודד עם המצב בעצמם. הם קיוו שהמצב ישתפר מעצמו ואף ניסו להסביר לילד אינספור פעמים שאין לו ממה לפחד וניסו לקרב אותו לכלבים. הם פנו לעזרה כשהמצב הפך להיות מאד מגביל עבור הילד, למשל: הוא פחד לצאת לרחוב לבד ולפעמים אף הפך למסכן חיים; הילד קפץ לכביש כשראה כלב הולך לקראתו במדרכה.

הבעיה עם פתרון של הימנעות מהטריגר (הכלב), הינה בכך שהיא לוקחת מהילד את ההזדמנות ללמוד שמה שמדאיג אותו, כנראה לא יקרה. אין לו את ההזדמנות ללמוד שפחד הוא אזהרה ולא ניבוי. ככל שהוא נמנע, כך הילד מקבל אישור לכך שזאת הדרך היחידה להרגיש בטוח.

בחלק מהמקרים בהם טיפלתי, לא היה בהכרח אירוע מכונן שבעקבותיו התפתחה החרדה. ואכן הספרות מציינת כי אין צורך באירוע מסוים. יתרה מזאת, אין צורך שהוא יתרחש לילד בעצמו. מספיק שהילד היה עד לאירוע כזה גם אם צפה בו בטלוויזיה, בתמונות או שמע מישהו אחר מספר על אירוע כזה.

בעבודה שלי אני עובדת על שינויי החוויה הפנימית של הילד בעזרת שתי טכניקות טיפוליות:

האחת מכונה דה- סנסיטיזציה שיטתית  systematic desensitization . בהקהיה שיטתית  נעשה חשיפה הדרגתית ושיטתית לגירוי מעורר החרדה (הכלב), במטרה לסייע למטופל להכחיד את ההתניה הקלאסית שנלמדה בעבר ומחוללת פחדים בהווה.

טכניקת טיפול התנהגותית נוספת היא התניית נגד ( counter conditioning),  יצירת הקשר אפטיטיבי (חיובי) לגירוי (הכלב) שקודם היה אברסיבי (שלילי). אלו טכניקות שכולנו משתמשים גם באילוף כלבים.

אשתף אתכם במספר תובנות מהניסיון שלי עם ילדים שסבלו מחרדה מכלבים:

  1. אקדים ואדגיש את חשיבות רתימת הילד חייב לתהליך. הוא צריך לרצות להתגבר על החרדה. זה לא יכול לקרות רק כי ההורים רוצים בזה.
  2. בתהליך הדה סנסיטיצזיה אני בונה תהליך חשיפה מדורג ושיטתי בהתאם למצב החרדה של המטופל. מומלץ לפרק את התהליך לשלבים כמו בטיפוס על שלבי סולם. ככל שהשלב בסולם גבוה יותר החשיפה תהיה מאתגרת יותר. כמו עם התניית נגד של כלבים אנחנו תמיד נרצה לא לעלות מעל הסף של יכולת ההכלה של הילד. כדי שתתרחש למידה, נעבוד מתחת לסף ההכלה של המטופל.
  3. ככל שהמטופל ידע יותר ויכיר יותר מהו כלב הוא פחות יחשוש ממנו. לכן כחלק מהתהליך אני נותנת למטופל ידע על עולם הכלבים; על חלקי הגוף, החושים, שפת הגוף שלהם ועל תקשורת כלבית על מנת שיכיר את החיה הזאת. בהתחלה באופן תיאורטי ולאחר מכן באופן מעשי. למשל: לראות תמונות של חלקי גוף ולאחר מכן להצביע על חלקי הגוף האלו אצל הכלב. ללמוד על תקשורת כלבית בתמונות ובהמשך ללכת ולהתבונן על משחק כלבים בגינת כלבים.
  4. כחלק מתהליך שינוי ההקשר, כדי ליצור הקשר חיובי עם הנוכחות של הכלב, אני עובדת עם המטופל על דברים שהוא אוהב לעשות בנוכחות שקטה של הכלב לידינו (בשלב ראשון) ובהמשך בעבודה של המטופל עם הכלב.
  5. אני מעודדת את המטופל לדבר על הפחד שלו; לתת לפחד שם, לתת לו צורה, שיוכל לזהות איך הוא מרגיש את הפחד, ואיפה הוא מרגיש אותו בגוף, אלו מחשבות עולות לו ואני מבקשת שידרג את רמת הפחד מ-1 עד 10 בתחילת המפגש ובסיומו.
  6. אני מעודדת את המטופל לשתף את הסביבה שלו בכך שהוא מפחד מכלבים ולדבר על זה באופן פתוח. עצם הדיבור על הדבר והחשיפה שלו מורידה את רמת החרדה. אני מצאתי שחלק מהמטופלים (המבוגרים יותר) מתביישים בכך ואף מתאמצים להסתיר את זה מה שרק מגביר את רמת החרדה.
  7. אני מסבירה למטופל שהפחד תמיד יהיה שם ברמה כלשהי, אולם הוא ילמד לנהל אות. חלק מהתהליך הוא לתת למטופל כלים ללמוד להכיל את הפחד ולחדד את הבדל בין מחשבות על הכלב לבין המציאות.
  8. חרדות הן ערבוב של העבר (אני יודע שכלבים הם דבר מפחיד, אחד אפילו הפחיד אותי פעם) והעתיד (מה יהיה אם כלב ינשך אותי?). חשוב לתת למטופל הזדמנות לספר את סיפור הפחד שלו ולתמלל אותו. זאת על מנת לתת לו את המודעות לכך שהוא עשה הכללה והסיק מסקנה כוללת לגבי לכלבים. בכל פעם מחדש להחזיר את המטופל לזמן הווה ולטפל בהכללה שנוצרה בעקבות אירוע מפחיד אחד עם כלב מסוים שהפך את כל האירועים עם כל הכלבים למפחידים. לשוחח עם המטופל על ההבדלים בין הכאן ועכשיו כשאנחנו עובדים עם הכלב לבין האירוע שהפחיד אותו.
  9. אני משתפת את ההורים ומדריכה אותם כיצד להתמודד עם החרדה של הילד ומבקשת מהם לא ללחוץ עליו בזמן התהליך. בהרבה מקרים מצאתי שההורים מטרפדים את הטיפול בכך שהם מנסים לברר אם חלה התקדמות במצב הילד. הם "מעודדים" עד לוחצים עליו לנסות ולבדוק האם הוא עדיין מפחד. בפועל, הם בעצם מיצרים ציפייה שהוא אמור לעמוד בה וזה מייצר אצלו מקור נוסף ללחץ. אני מדריכה את ההורים לשחרר ולתת לתהליך לקרות.

קצרה היריעה מלספר מה קורה בחדר הטיפולים בין הילדים לכלבים בתהליך כלבנות טיפולית. הלוואי ויכולתי לשתף בתמונות של לפני ואחרי הטיפול.
בכל חיבור כזה בין ילד לכלב אני מרגישה שאני מקיימת את היעוד שלי וזה מסב לי אושר גדול.

באהבה אירית, מחברת בין אנשים לכלבים.


אירית אלרועי – 054-4384113

מאמנת לכלבים ומטפלת בעזרת כלבים.

בעלת תואר שני בפסיכולוגיה וחינוך.

 

.