הכלב לא שם עלי/ הפקודה אליי
אחת התלונות הנפוצות ביותר שאני שומע מלקוחות היא: "הכלב לא שם עלי".
אם לדייק, לרוב התלונה נשמעת כך: "בבית, בכל פעם שאני קורא לכלב הוא מגיע. לעומת זאת כשאני משחרר אותו בגינת הכלבים ואז קורא לו לבוא הביתה, הוא לא שם עלי". הכי גרוע, כפי שמדווחים רוב המתלוננים, זה בבוקר! "דווקא כשאני ממהר לעבודה הוא לא רוצה לחזור הביתה". מה עושים?
מה שהלקוחות מתארים למעשה, הוא שהכלב אינו מגיב לקריאה "אליי" שהיא למעשה הוראה/בקשה מהכלב לעזוב את מה שהוא עושה ולבוא אלי.
מדוע הפקודה חשובה? ראשית, כדי להימנע מהסיטואציות שתוארו. שנית, ישנם מקרים בהם צריך לגרום לכלב להגיע אלינו בגלל גורמים סביבתיים כמו מכוניות, ילדים שעלולים לפחד ממנו ועוד.
הפקודה אלי היא תמצית מערכת היחסים של בעל הכלב עם כלבו. ההבדל בין כלב המגיע אל בעליו מיד לבין כלב הבוחר לא להגיע כלל או להגיע לאחר זמן כל שהוא טמון בקשר בין השניים: אמון, אהבה, ביטחון, וסמכות, כל אלה חייבים להתקיים על מנת שהכלב באמת ירצה לחזור לבעליו בפקודה.
כל מאלף כלבים יספר לכם שכלבים לומדים דרך התניות. הכלב לומד להגיב להוראה, בהתאם לגמול שהוא מקבל לאחר שמבצע את מה שביקשו ממנו. במקרה המתואר – אם מושמעת הפקודה אליי, הכלב מגיע ובתמורה הוא מקבל צ'ופר או ליטוף או משחק (חיזוק חיובי), הוא ימשיך לבוא. לעומת זאת, אם בכל פעם שנקרא לו יהיה זה על מנת לחבר אותו לרצועה וללכת הביתה, הכלב עשוי לראות זאת כסוג של עונש ולכן לבחור שלא לבוא.
גרוע מכך, לעיתים העובדה שהכלב לא מגיע כל כך מתסכלת שכאשר הוא כבר מועיל בטובו להגיע אנחנו כועסים עליו. במקרה זה הכלב עלול לעשות הקשר בין עצם הגעתו אלינו לבין הכעס שהוא… נכון, סוג של עונש עבורו.
אז מה עושים?
אפשר כמובן לקחת מאלף כלבים שיעזור לנו, אבל בהחלט אפשר לנסות לבד.
נחזור להתחלה וניזכר בתלונה המקורית: " בבית, בכל פעם שאני קורא לכלב הוא מגיע…"
מתי אנחנו קוראים לכלב בבית? כאשר רוצים לצאת לטייל, כאשר רוצים לשחק אתו, כאשר רוצים להשתמש בו כשואב אבק לאוכל שהילדים זרקו על הרצפה…
בקיצור, בדרך כלל כשהכלב בא אלי בבית הוא מקבל תגובה שמהווה עבורו חיזוק חיובי.
ננסה ליישם את אותו הרעיון גם בטיול:
- כלל ראשון: אם אין לכם זמן- אל תשחררו.
- לעולם אל תקראו לכלבכם ותענישו אותו.
- קראו לכלב מדי פעם במהלך זמן השחרור וחזקו אותו בצ'ופר, בליטוף או במשחק ואז אפשרו לו לחזור לענייניו. חשוב לעשות זאת מספר פעמים רבות ככל האפשר במהלך השחרור.
- המשיכו עם המנהג. קחו אתכם צופרים או משחק בכל פעם שיוצאים לגינה.
- לאחר כמה ימים (כשבוע או יותר, משתנה מכלב לכלב) בהם הכלב מגיע בכל פעם שקוראים לו, התחילו לצ'פר לסירוגין: פעם אחת תנו צ'ופר ופעם לא.
- עם הזמן ניתן להפחית את תדירות הצ'ופרים, אך חשוב להחליפם בחיזוק אחר (ליטוף/ משחק). הרעיון הוא לתרגל כשיש לנו זמן בכדי שכאשר לא יהיה לנו זמן זה יעבוד.
כמה הערות חשובות:
כלבים שונים יגיבו לחיזוקים שונים. יש כלבים שיעדיפו אוכל יש שיעדיפו ליטוף ויש שיעדיפו משחק. מצאו מהו התמריץ המתאים לכלב שלכם.
צרו קשר עם הכלב שלכם! במקום לקחת אותו בכל יום לשחק עם כלבים אחרים, בחרו זמנים בהם תוכלו לצאת ולשחק אתו בעצמכם.
הקפידו לא להחזיר את הכלב הביתה מיד אחרי עשיית צרכים. ישנם כלבים שימשכו במודע את הזמן עד עשיית הצרכים כדי להישאר עוד זמן בחוץ.
ואם זה לא עובד? תמיד אפשר לפנות למאלף כלבים. בהצלחה!
